בן בכור לרינה ומאיר חיים. נולד ביום כ"ט בתמוז תש"ם (13.7.1980) בקיבוץ טירת צבי, שהוריו התיישבו בו כאשר עלו ארצה מארצות-הברית בשנת 1979. אח לדגן, איתי, דניאל וירדנה. מתניה גדל בקיבוץ. את לימודיו, מכיתה א' ועד י"ב, עשה בבית- הספר 'שק"ד' בשדה אליהו. בעת לימודיו בתיכון בחר מתניה במגמת תקשורת, ונהנה מאוד מהעיסוק בצילום ובעריכת סרטים. בכל הזדמנות יצא עם החבר'ה אל הטבע לטייל, ובטיולים צילם תמונות רבות של החברים והנוף. מתניה היה שחקן כדורעף טוב, ספורט שאהב מאוד, ושיחק בקבוצת הנוער של 'הפועל בקעת בית שאן'. עם סיום לימודיו בחר מתניה להצטרף למכינת 'בית ישראל', השוכנת בקיבוץ העירוני 'בית ישראל' בירושלים. במכינה התגבש גרעין של צעירים וצעירות דתיים וחילוניים שדחו את גיוסם לצה"ל בשנה, על-מנת לתרום בתחום החינוך, בהדרכת נוער, ולהתמודד עם מצוקות חברתיות. במסגרת זו היה מתניה חונך של ילד מילדי השכונה, ונהנה להשקיע בו את ליבו וזמנו. הלימודים במכינה כוללים גם לימודי יהדות, ומתניה אהב את השילוב בין לימוד והתחזקות אישית לבין התרומה לחברה הישראלית, כשהכל מתנהל תוך דו-שיח של סובלנות ומתן כבוד הדדי בין הדתיים לחילוניים במכינה. מתניה חש כי היציאה מן 'החממה' שבקיבוץ הדתי אל השכונה הירושלמית היא ביטוי נכון לציונות מעשית, שיש בה גם תרומה וגם קבלה. בתום שנת המכינה, בחודש נובמבר 1999, התגייס מתניה לצה"ל, ל'פרויקט גולני', שאליו מתנדבים בוגרי המכינות השונות, כדי להצטרף לגדודים של 'גולני', מתוך כוונה לשרת יחד עם כל שכבות האוכלוסייה ולהצמיח מפקדים 'מהשטח', המכירים את האווירה ואת החיילים. מתניה סיים את קורס המ"כים, שירת תחילה כמפקד כיתה, ובהמשך – כסמל בגדוד. הוא אהב מאוד את היחידה, והזדהה עם המטרות החברתיות של 'פרוייקט גולני'. בעקבות הפיגוע שהתרחש בליל הסדר תשס"ב במלון בנתניה נקרא מתניה מביתו לשוב לצבא, לקראת תחילת מבצע 'חומת מגן'. הוא הספיק לחגוג את ליל הסדר עם כל בני משפחתו, בפעם האחרונה, ולמחרת נפרד מהם ויצא למשימה. בבוקר יום שני, כ"ו בניסן תשס"ב (8.4.2002) יצא מתניה עם כוח של 'גולני' לפעילות במחנה הפליטים בג'נין. במהלך הפשיטה מבית לבית, תוך ניסיון לפגוע במחבלים ותוך מאמץ שלא לפגוע באוכלוסייה אזרחית, נורה מתניה ונהרג מאש מחבלים. איתו נהרג חברו לפלוגה, סמל שמואל ווייס. בן עשרים-ושתיים היה מתניה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ל. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוצו טירת צבי. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. בני המשפחה, וחבריו של מתניה שהכירו אותו בשלבי חייו השונים, זוכרים אותו ואת תכונותיו הנפלאות, אותן הקרין על כל סביבתו. מתניה היה אדם ישר-דרך והאמין ביושר מוחלט שאין לסטות ממנו. יחד עם זאת, ניחן בסובלנות ובסבלנות כלפי כל אחד ואחד. היו לו לב רחב ויכולת נתינה מופלאה, שהקסימה את כל מכריו. מתניה קיבל כל אדם כפי שהוא, מתוך כבוד לזולת, עדינות ושקט פנימי של אנשים היודעים בבטחה את דרכם. נהג להקדים שלום בחיוך רחב לכל אדם, צעיר כמבוגר, ידיד או זר, והיה אוהב שלום, רודף שלום ומכבד את הבריות. מתניה האמין בדרך שבה בחר, בה נלחם ובה נפל – כלוחם וכגיבור למען חיים שקטים לעם ישראל בארץ-ישראל.
