ראב”ד, משה
בן יהודית ויונה, נולד ביום ו' בתשרי תרע"ו (14.9.1915) בעיר סטאשוב, פולין למשפחת אנשי עבודה. הוא למד בבית-ספר יסודי ובהיותו בן 12 הצטרף לתנועת "העובד הציוני". מייד החל להתבלט בכשרונותיו. הוא היה למדריך בתנועה ושימש מופת לחניכיו אשר אהבוהו. בינתיים עלתה משפחתו לארץ, אך משה נשאר בחוץ-לארץ להדריך בתנועה ואף יצא להכשרה חקלאית בצ'נסטוחוב. משאת-נפשו היתה להיות חקלאי במולדת. בשנת 1939 העפיל ארצה באונייה "אסימי" והצטרף לקבוצת ניצנים. תחילה עבד בפרדסים ובעבודות-בניין ועם עלות הקבוצה על אדמתה היה בין מעצבי דמותה כמרכז המשק. משה אהב את עבודתו ברפת, בטרקטור, ועבד גם בפלחה ובענף המספוא. היה פעיל בחיי התרבות של היישוב ושנה אחת הדריך את הנוער העולה במוסד החינוכי. היה ספורטאי ואהב לארגן משחקים שונים. כחבר ב"הגנה" השתתף בקורסים שונים ובימי מלחמת-העצמאות שקדמו לפרוץ מלחמת-העצמאות מילא את תפקידו באמונה. היה עליז מטבעו ושופע מרץ, שר ורוקד ומלא התלהבות. לאחר שנבלמה התקדמות הטור המצרי ליד אשדוד נותר קיבוץ ניצנים בעורפם. המצרים הבינו כי נקודה זו יכולה לשמש בסיס לפעילות כוחותינו בעורפם ולפיכך ריכזו כוח ניכר כדי לכובשה. ההתקפה המצרית הונחתה ביום 7.6.1948. מבעוד לילה הופגז המשק קשות ועם בוקר החלה הסתערות הרגלים, אך זו נבלמה באש המגינים. המצרים הגבירו את ההפגזה ואף הפעילו מטוסים שהפציצו את המשק וגרמו נזקים כבדים. בחסות חיפוי זה התקדמו כוחות רגלים ושריון מצריים והצליחו לחדור למשק ולהשתלט עליו. בקרב זה נפל, ביום ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בניצנים. השאיר אחריו אישה ושני ילדים. זכרו הועלה בחוברת "ניצנים במצור ובמערכה".