קשי, בנימין

בן מרים ויוסף, נולד ביום י"ז בחשוון תרצ"א (8.11.1930) בתל- אביב. בהיותו בן שנה עברה משפחתו לירושלים, וכשחזרה המשפחה לתל-אביב נשאר בנימין אצל סבתו בירושלים לשם סיום לימודיו. היה נער צייתן וצנוע ונכון לעזור לזולת. בהיותו בן חמש- עשרה וחצי נאלץ להפסיק את לימודיו ולבוא לעזרת המשפחה. לשם-כך עבד בכריכיית בוצ'בר בתל-אביב ובעבודה זו ראה מעין המשך ללימודים. מדי שבוע בשבוע היה מקבל בכריכיה ספר לקריאה ולא הניחו עד שסיימו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות נקרא בלילות לשמירה בגבולות העיר. הוא השתתף בהגנת שכונת התקווה בליל ההתקפה הגדולה, חזר עם אצבע משותקת וסיפר כי הלך לפעולה ב"נוער העובד". מעולם לא גילה סוד. בנימין התגייס עם צו-הגיוס הראשון והוא בן 17. צורף לאחד מגדודי חטיבת "גבעתי" והשתתף בפעולות בנגב. לביתו כתב שאינו נשלח לקרבות וביקש לא לדאוג לו. "לא יעבור זמן רב וכל הנגב יהיה שלנו" – הבטיח להוריו במכתב שנתקבל לאחר מותו – "ואני אשוב הביתה עם דגל הניצחון". עם חידוש הקרבות בתום ההפוגה הראשונה כבשו כוחות "גבעתי" את משלט עיבדיס, צפונית-מזרחית לנגבה. המצרים ערכו התקפות כבדות על המשלט ובהגנת משלט חיוני זה נפל, ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנגבה.