קשטן, מנחם
מנחם, בן צפורה וחיים, נולד ביום י"א באב תשי"ט (6.8.1949) בתל-אביב ולמד בבית-הספר היסודי "הגבעה" ברמת-גן. בוגר הפנימייה הצבאית ובית-הספר "הריאלי" בחיפה. היה תלמיד מוכשר מאוד, קרא הרבה, היטיב לשחק בשחמט, חברותי ואהוב על חבריו. בגיל צעיר החל ללמוד לנגן בפסנתר ופרט עליו להנאתו, שכן היה חובב מוסיקה נלהב. הוא היה חובב ספורט וחבר בנבחרת הכדורגל של הפנימייה. כן הצטיין בריצות. היה צעיר שקט, רציני, בעל כושר ניתוח ויסודי במחקר ובלימוד. תקיף בהבעת דעותיו, בדיונים ובוויכוחים נהג להשמיע דעותיו לא רק בנושאי ביטחון אלא על כל נושא שבעולם. לאחר שסיים את לימודיו בבית-ספר יסודי עברה משפחתו למושב הצמחונים אמירים במרום הגליל. מנחם החל ללמוד בפנימייה הצבאית בחיפה. הצטיין במתמטיקה והמשיך בתחביביו: ספורט, ספרים, שחמט ופריטה על פסנתר. התחשבותו במשפחתו בלטה במשך כל חייו הקצרים. בכל חופשה, קצרה כארוכה, ויהיה עייף ככל שיהיה, תמיד נתן כתף לעזרה בעבודת החצר הרבה. למרות גילו הצעיר התייעצה בו משפחתו בכל עת ושמעה לשיפוטו הנבון. "היית עמוד התווך של משפחתנו", מדברי ההספד של אמו ביום קבורתו. מנחם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 והתנדב לקורס טיס. הוא סיים בהצלחה את הקורס והיה לטייס קרב בחיל האוויר. השתתף בקרבות אוויר ובמבצעים שונים במלחמת ההתשה. היה מדריך בבית-הספר לטיסה, והצטיין בהדרכה. היה אהוב ונערץ על חניכיו, הדריך במטוסי "סקייהוק" והיה טייס-קרב בטייסת "מיראז'". בטייסת בלט מנחם לא רק כטייס, אלא כאיש צוות, כחבר וכרע. תמיד מתחשב ומוכן לעזור. היה בעל כושר מחשבה וניתוח, אחראי ומסודר. נטל על עצמו משימות ותפקידים קשים בטייסת. הגיע לדרגת סרן. היה יפה תואר, עליז ובעל חוש הומור. אהוב מאוד על חבריו ועל כל אנשי הטייסת, מהמפקד ועד המכונאים. בלט בענוותו ובשקט הפנימי שבו. פגש כל אדם בחיוך על שפתיו. בתקופה שעסק בהדרכה נשא לאישה את חברתו האהובה רעיה, ויחד בנו ביתם בבסיס, שם נולד בנם בכורם נדב. מנחם היה גאה מאוד בבנו ומאושר בחיק משפחתו. היה קשור מאוד למשפחתו ולמושב אמירים. בחופשות נהג לטייל בסביבות המושב וליהנות מהנוף המרהיב של האזור. במלחמת יום-הכיפורים היה מנחם טייס "מיראז'". הוא השתתף בעשרים-וחמש גיחות קרביות, החל משעותיה הראשונות של המלחמה. השתתף בגיחות מגוונות וקשות. בקרבות אוויר הפיל כמה מטוסי "מיג" של המצרים מעל סיני. מנחם נהרג כאשר נפגע מטוסו מטיל כתף צפונית לאגם המר הגדול, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) בעת שסייע לכוחות הקרקע, שצלחו באותה שעה את תעלת סואץ. שבועיים נחשב כנעדר. משנמצאה גופתו הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הניח אחריו אישה, בן בן שנתיים, הורים, שתי אחיות ואח בן ארבע. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "מנחם היה טייס טוב, קצין יסודי ואחראי, בעל יכולת ואהוב על כולם;" מפקדו כתב עליו: "מנחם היה דמות מיוחדת ובולטת בחבורת הלוחמים אליה השתייך, בלט בענוותו, בשקט הנפשי ובדרכי הנועם שלו. היה בעל כושר ניתוח מצוין ויסודי בלימודיו. כמוהו רצינו לראות בין המפקדים בחיל האוויר". הוריו וחברי מושב אמירים הקימו לזכרו אנדרטה בפינת חמד במושב, המשקיפה על נוף קסום, הכינרת והרי הגולן. במרכז האנדרטה ניצב מטוס "מיראז'" ובו חלקי מטוסי "מיראז'" שהתרסקו בקרבות; רשימות עליו פורסמו ב"קול נכי מלחמה", בחוברת "אגד" וב"תלמים", בטאון תנועת המושבים.
