קרש, יעקב (“יעקבי”)
בן מרדכי ואסתר. נולד ביום י"ב באדר תשי"ד (15.2.1954) בקיבוץ אלונים. למד בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון שבקיבוצו. "תכונותיו הבולטות של יענקל'ה בילדותו היו הרצון להשתחרר מתלות, להיות עצמאי ולא להיות מפונק. על אף האהבה שהרעיפה עליו הסביבה הקרובה", מספרת רחל, הגננת של יעקב, "הוא היה ילד בלונדיני, בעל עיניים תכולות, עיניים צוחקות שהפכו לירקרקות כשהתעצב, עם נמשים רבים פזורים על האף הקטן". "תשע שנים טיפלתי ביעקבי", כותבת אביגיל המטפלת, "למעשה לא התבלט בילדותו, הוא רצה תמיד להיות בסדר, להיות עם השקטים יותר. היה צייתן ועשה תמיד מה שנדרש ממנו, לא נהג להשתמט מתורנויות ועשה כהלכה כל דבר שהוטל עליו. בעבודה בקיבוץ השקיע את כל מרצו ונהנה מעבודתו". חברו – גבי – מספר: "יעקבי היה בחור מחייך תמיד ומלא שמחת חיים, שהשפיע הרבה על סביבתו. הוא ראה את חייו בקיבוץ, פעל רבות לקידום הקיבוץ ותרם את תרומתו בעבודה, בחברה ובתרבות. יעקבי אהב לעסוק בספורט ובעיקר בענף הכדורסל. במגרש ניתן היה להרגיש איזה מרץ טמון בבחור זה, שאינו מתייאש לעולם ונלחם על כל כדור. יעקב אהב את הארץ ומילדות נמשך לטיולים ואף היה חבר בחוג לידיעת הארץ". ומוסיף ידידו – גיורא: "אהבנו את יעקב בגלל חביבותו ופשטות התנהגותו. אהב ילדים ונהג לקיים עמם 'שיחות רציניות'. לעתים היה מושך את לבנו במעשה קונדס זה או אחר, או בדיבור קולני במקצת, אך מעולם לא נטה להתבלט". כפי שמעיד אביו, היה יעקבי בן מסור להוריו. הוא דאג לשלום אמו שאהב והעריץ והיה גאה על כל חידוש שאביו היה מכניס לדירה או לגינה. הוא היה מעורב בחיי המשפחה ועזר להוריו בכל אשר יכול. יעקב גויס לצה"ל בנובמבר 1972 והתנדב לסיירת הצנחנים. הוא התקדם בהצלחה בשלבים השונים של האימונים, ועל אף קשיים שונים, סיים את כל הקורסים בהצלחה. במלחמת יום הכיפורים נלחם בחזית המצרית ואחרי כן נטל חלק בפעולות רבות ומסוכנות. חברו לשירות הצבאי – עוזי, מספר: "היה בו, ביעקבי, שילוב מופלא של כוח רצון והכרת חובה. הוא דרש מאחרים מה שדרש מעצמו, ולמרות זאת לא העמיד את עצמו לעולם מעל לסובבים אותו, הוא הבין שכל אחד תורם כפי יכולתו". ביום כ"ג באדר תשל"ה (6.3.1975) יצא יעקבי עם חבריו ליחידה למארב בשטח לבנון. בהיותו בשמירה בהר דב עלה סמל יעקבי על מוקש, שהוטמן בידי מחבלים, ונפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ אלונים. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. משפחתו ובני קיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה סיפורים מימי ילדותו, מכתבי חברים וקרובי משפחה וזיכרונות חבריו הקרובים בקיבוץ ובשירות הצבאי.
