קרפנקו, אנסטסיה
בת טטיאנה ואלכסנדר. נולדה ביום ו' בשבט תשמ"ח (25.1.1988) בעיר צ'יליק שבקזחסטן. אחות לויטאלי. אנסטסיה נקראה על שם סבתה, אם אמה. מאז ילדותה נקראה בפי משפחתה בשם החיבה נסטיה; בשמה המלא השתמשו רק בבית הספר. נסטיה ניחנה בקול פעמונים צלול, והביאה אותו לידי ביטוי כבר בגן הילדים, כששרה במקהלה. סמוך לעלייתה לכיתה א' עברה המשפחה לעיר שריפובה שברוסיה. בשש שנות לימודיה שם למדה נסטיה את אמנות משחק השחמט והתמחתה בו, גילתה עניין רב במקצוע ההיסטוריה, אהבה את שיעורי הרקמה והתפירה ונהגה לרקום מפיות עם דוגמאות מיוחדות. רקמה אחת של נסטיה נשארה חקוקה בזיכרון; ביום האחרון לפני העלייה לישראל רקמה נסטיה שמש שחורה. אמה העירה לה כי חוטים שחורים מסמלים אסון ומזל רע, ולא ידעה את אשר ניבאה. נסטיה ומשפחתה עלו ארצה ב-17 באוקטובר 1999 והתיישבו בעיר אשקלון. נסטיה נכנסה לכיתה ו' בבית הספר היסודי על שם ארלוזורוב, והתקבלה שם באהבה רבה. ימיה התחלקו לשניים: במשך חצי יום למדה עברית באולפן, ובחצי השני למדה בכיתה רגילה עם חבריה הישראלים. בשנת 2000 החלה נסטיה את לימודיה בחטיבת הביניים שבבית הספר המקיף "אורט אפרידר רונסון". היא שקדה על לימודיה, ועל אף קשיי השפה השיגה ציונים נפלאים. הוריה זוכרים את התמודדותה עם השפה האנגלית שהייתה זרה לה; נסטיה ישבה ימים ולילות כדי להשלים את הפער ולהגיע לרמה שבה למדו בכיתתה, והצליחה. את לימודיה המשיכה נסטיה בחטיבה העליונה שבבית הספר, במגמת אקולוגיה. עוד שמונה מחברותיה שלמדו איתה באולפן התקבלו למגמה, והן הפכו לחבורה מגובשת. את זמנן הפנוי העבירו הבנות בבילויים משותפים, ובעיקר בעזרה הדדית בלימודים. וכך נכתב על נסטיה: "אנסטסיה שלנו ילדה שקטה / ועם חברותיה, אותה תמיד נמצא. / אוהבת לבלות ולצאת למסיבות / ותמיד תדאג לכל החברות. / אוהבת לישון כל היום / היפהפייה הנרדמת אוהבת לחלום…" נסטיה סיימה את לימודיה עם תעודת בגרות מלאה ובממוצע ציונים גבוה מאוד, ואף זכתה לתעודת הצטיינות על הישגיה. בספר המחזור כתבו חבריה: "לעולם לא נשכחך, איתך תמיד צוחקים, יש לך לב רחב, את שמה לב לכל פרט – יהיה זה הפרט הכי קטן, יש לך חוש הומור משובח ומפותח." נסטיה אהבה שירה, ובמיוחד שירים על החיים. אחד מהם, מצמרר במיוחד, נמצא בעיזבונה: "הנה כמעט הסוף / אך יש עוד זמן / כמה יש עוד לחיות / ילדות עוברת במהרה / כאילו עוד לא הייתה / היו הרבה דברים, חלומות וציפיות / לילדות הגיע סוף / הגיע זמן להיכנס / לחיים חדשים של בגרות / מלאים בעיות ואכזבות / חיים בהם את אחראית לגורלך / ואין ביכולתך להישען על הורייך / מאחלת לעצמי לחיות בחיים אלו הבוגרים / בצורה נורמלית, זה הכי חשוב." מועד גיוסה של נסטיה נקבע לחודש פברואר 2007, אך נסטיה, שכבר תכננה את המשך לימודיה, ביקשה להקדים את הגיוס, כדי לא להפסיד שנת לימודים אקדמית. בקשתה התקבלה, והיא גויסה ב-13 בדצמבר 2006, לחיל החימוש. לאחר חודש של טירונות בבסיס "ניצנים" הוצבה במפקדת פיקוד הדרום ושירתה כראש לשכת מפקד חימוש פיקודי. במסגרת תפקידה, הייתה אחראית על תכניות אחזקה. מפקדיה מספרים כי הייתה חיילת מקצועית, בעלת אמינות גבוהה, שתמיד נרתמה לסייע ותרמה למחלקתה. רב-טוראי אנסטסיה קרפנקו נפלה בעת שירותה ביום ו' בטבת תשס"ח (15.12.2007), בתאונת דרכים שאירעה סמוך לצומת ניצנים. היה זה בעת שנסטיה חזרה מבילוי, כשהרכב שנסעה בו התנגש ברכב אחר. היא איבדה את הכרתה והוצאה אל מחוץ לרכב; רכב שחלף בסמוך למקום ההתנגשות פגע בה בעוצמה, והיא נהרגה במקום. ארבעה כלי רכב היו מעורבים בתאונה, ושישה אנשים נפצעו בדרגות פציעה שונות. נסטיה הייתה בת תשע-עשרה בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי שבאשקלון. הותירה הורים ואח – ויטאלי. כתב מפקדה של נסטיה, רב-סרן ברוך דבן: "אנסטסיה שירתה באגף החימוש במפקדת פיקוד הדרום כשנה, ותחת פיקודי במדור תכניות אחזקה כחצי שנה. כבר בהתחלה זיהיתי כי מדובר בחיילת איכותית עם יכולות גבוהות אשר מנצלת כל הזדמנות כדי ללמוד ולהתפתח. בכל תקופת שירותה במדור התמלא המדור בשמחת החיים המיוחדת שלה. כל חיילי וחיילות האגף היו אוהבים להגיע למשרדה ולהיות בחברתה הנעימה. אנסטסיה הייתה שקטה ומנומסת והתאפיינה ברוגע ייחודי. את המשימות שהוטלו עליה ביצעה באופן איכותי ועצמאי ואת זמנה הפנוי ניצלה לקריאת ספרים וללימוד. חסרונה של אנסטסיה ביחידה בולט מאוד. נזכור אותה לעד ונמשיך לשמור על קשר הדוק עם משפחתה הנפלאה. בעקבות המקרה הטרגי, הכרנו את משפחתה והבנו שערכיה ואופייה של אנסטסיה טמונים עמוק בחינוך הערכי שקיבלה מהבית. מחזקים אנו את משפחתה ומכבדים את זכרה לעד. יהי זכרה ברוך."
