קרסיק, אליעזר (אלי)

בן אריה וחיה, נולד במושב צפריה ביום ה' באלול תשל"ג (2.9.1973), חודש לפני פרוץ מלחמת יום-הכיפורים. בן שני מבין ארבעת ילדי המשפחה, אח למשה, יאיר ותמר. מרגע שלמד לדבר נהג להמציא סיפורים והיה מספרם לאמו ולאחיו. כשגדל ולמד קרוא וכתוב, החל לקרוא ספרים ובתוך שנים ספורות קרא את כל הספרים בספרייה שביישוב. את לימודיו בבית-הספר היסודי עשה בכפר חב"ד, ואחר-כך החל ללמוד בישיבה בראשון לציון. בהדרגה החל אלי להתרחק מן הדת, ולבסוף, בגיל שש-עשרה וחצי, עזב את הישיבה. למרות זאת המשיך להתגורר בבית המשפחה, בית דתי, שומר תורה ומצוות. בתחילת מאי 1991, התגייס אלי לצה"ל, לחיל-התותחנים. הוא הוכשר כתותחן רוכב וכמש"ק קשר, ושירת כקשר תותחנים באגד הארטילרי של עוצבת 'להב' בפיקוד המרכז. מפקדיו ראו בו חייל מסור, שביצע את תפקידו במקצועיות ובאחריות רבה והביע נכונות לסייע לסובבים אותו בכל עת. לקראת תום שירותו הצבאי עבר בהצטיינות קורס להשלמת השכלה. עם שחרורו יצא אלי לשני טיולים בני כמה חודשים במזרח הרחוק. הוא נהנה מאוד בטיולים, והשאיר אחריו עיזבון של מאות תמונות באיכות גבוהה, שצילם שם. בסוף חייו סגר מעגל משמעותי. אלי, שהספרים היו למרכז עולמו, עבד בהוצאת הספרים 'מודן', וכשהיה מגיע מועד שבוע הספר היתה זו חגיגה של ממש עבורו. אלי היה ספורטאי וחובב ספורט. הוא אהב לשחק כדורסל ועסק בפיתוח כושרו הגופני. היה אוהד נלהב של 'בית"ר ירושלים', צפה בכל משחקי הקבוצה וקרא כל מלה שנכתבה עליה. הוא היה שחקן שחמט מצטיין, וכמעט תמיד הביס את המתמודדים מולו. אלי הוצב לשירות מילואים בפלוגת חיל-הקשר של חיל ההנדסה. ביום י"ז בחשוון תשנ"ח (17.11.1997) נפל אלי בעת שירותו במהלך שירות מילואים. בן עשרים-וארבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין במושב אחיעזר. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. סא"ל שמעון, מפקד היחידה, כותב: "אליעזר שירת כקשר חיל-תותחנים בפלוגת חיל- הקשר, במשך כשלוש שנים, בהן ניכר כי ביצע את משימותיו, תוך נכונות לעזור לסובבים אותו והפגנת מוטיבציה גבוהה לתפקידו בשאיפה להתקדם בעתיד. אליעזר מילא את תפקידו במסירות אין קץ, ובמקצועיות רבה, כשהוא נושא באחריות הכבדה המוטלת על כתפיו."