קרסו (יחזקאלי), זלפה

בת פרידה חצקיליביץ ודויד, נולדה בשנת 1893 בקישינוב, אז בירת פלך בסרביה ברוסיה. בפרעות קישינוב נרצח אביה והיא הועלתה ארצה בשנת 1905 על-ידי ישראל בלקינד והתחנכה במוסד "קרית ספר" בשפיה, שיסד למען יתומי פרעות קישינוב. אחרי זמן קצר חזרה לקישינוב, לפי הזמנת אמה, להעיד במשפט נגד הפורעים, ועשתה רושם מזעזע בעדותה. לאחר המשפט חזרה לארץ עם אמה וכל המשפחה והתיישבה בירושלים. זלפה למדה ואחר-כך עבדה ב"בצלאל" ובהיותה בת 16 נישאה לאחד ממוריה שהיה אז בן 28. כעבור זמן קצר, בתקופת מלחמת-העולם הראשונה, התגרשה ממנו. היא סיימה בהצטיינות קורס אחיות ואחר-כך עבדה בבתי- חולים צבאיים תורכיים בירושלים ובביירות, שם נישאה לרופא ד"ר קרסו וחיתה עימו למעלה מ10- שנים עד מותו. אחר-כך מתה גם בתה הקטנה והיא נשארה גלמודה. מספר שנים עבדה כאחות בסודאן ובמצרים ואחר-כך בבית-החולים "ביקור-חולים" בירושלים. היתה מסורה לחולים ותומכת בקרובים ובמכרים והשתדלה להסתיר בלבה את יגון בדידותה. במלחמת-העצמאות התנדבה לשרת בכפר עציון והגיעה לכפר בשיירה האחרונה. זלפה מילאה את חובתה בתנאי המצור כשלושה חודשים ונפלה ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) תוך כדי שירותה במקלט המרפאה תחת בניין המפקדה (המנזר הגרמני). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועברה למנוחת-עולמים עם שאר חללי הגוש בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים