קרנר, דוב
בן טובה ואברהם, נולד ביום כ"ה בכסלו תרע"ה (13.12.1914) בעיר אלקיוס, פולין. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי ואף למד ב"חדר". בהגיע תורו שירת בצבא הפולני. דוב עלה לארץ בשנת 1938 ושירת כנוטר. בשנת 1946 נתקבל לעבודה כעובד-משק בבית- החולים האוניברסיטאי של "הדסה" על הר-הצופים בירושלים. הוא המשיך בעבודתו תוך סכנת נפשות הכרוכה בעלייה להר ובירידה ממנו. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. דוב היה בין הנופלים, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). הובא למנוחת- עולמים בקבר-אחים בסנהדריה בירושלים