קרניאל, שמואל (טדזיו)

בן תמה ופינחס, נולד ביום ו' בחשוון תרס"ב (19.10.1901) בעיר בוצ'ץ, גליציה (שהיתה באותה תקופה חלק מהקיסרות האוסטרו- הונגרית) בבית ציוני-מסורתי. אביו היה סוחר אמיד שעסק גם בענייני ציבור. שמואל היה חלוש בגופו ועבר טיפולים רפואיים ממושכים בערים הגדולות. הוא למד בבית-הספר התיכון בבוצ'ץ וסטניסלבוב ושם התוודע לתנועת "השומר". בשנת 1916, לאחר פלישת הרוסים לעיר בתקופת מלחמת-העולם הראשונה, נדד עם המשפחה לווינה. בשנת 1917 השתתף בוועידת היסוד של "השומר הצעיר". כשחזר לבוצ'ץ פתח בפעילות ציונית בקרב הנוער ומשום כך הוצא עם חבריו מבית-הספר. הם יסדו קבוצת-הכשרה לעבודות בשדה. שמואל למד מלאכת הנגרות. ביולי 1920 יצאה הקבוצה לארץ ללא דרכונים ותעודות ועברה בגניבה את הגבול לצ'כיה. שם התעכבו שבועות אחדים בהסתר ובעילום שם. בעזרת הקהילה הועברו לווינה ופרשבורג ובספטמבר אותה שנה הגיעו לארץ. תחילה עבד שמואל בתנאי מחסור ורעב במחנה צבא הודי בראש פינה. אחר-כך הצטרף למחנה סוללי הכבישים ועבד בכביש עפולה-נצרת. בשנת 1922 עלה להתיישבות בבית אלפא עם קיבוץ "השומר הצעיר". שמואל היה דמות מרכזית בקיבוץ: מרכז ענף הפלחה במשק, חצרן, סדרן-עבודה, ולבסוף – מרכז הרפת, מן החברים המסורים ביותר ועמוס תפקידים ארגוניים וחברתיים. אחרי הפילוג בבית אלפא בשנת 1940 עבר עם חברים אחרים לקבוצת רמת יוחנן ומיד נעשה אחד מעמודי-התווך של החברה גם במקומו החדש. היה מנהל ענף הרפת והעלה אותו לדרגה גבוהה. חבריו לעבודה ראוהו כמורה-דרך, והיחסים בינו וביניהם היו חמים ומלאי הערכה. הוא נמנע מביקורת ותמיד היה נכון לעוץ עצה. עשה מלאכתו ומלאכת אחרים ללא תלונה ולא הקפיד על מספר שעות העבודה. "לשמואל יש שבת – הוא עובד בבגד שבת", אמרו בקבוצה. הוא הצליח לשמור על איזון בין העבודה המעשית לבין התפקידים הארגוניים שאליהם נתבע כל ימיו, כי היה נוח מאוד לבריות, סבלן וארך-רוח. הוא נודע כסדרן- העבודה המוצלח ביותר. היתה לו עמדה ברורה בכל שאלה משקית וחברתית, אך מעולם לא התנצח ולא חסך מאמץ מעצמו להסביר את עמדתו בדברי נועם. יום-יום הגשים במו ידיו את אשר דרש מאחרים. היה איש הפשרה בקבוצה ומסור בכל לבו לכלל. בתקופת מלחמת-העצמאות, בעת התקפת הדרוזים על רמת יוחנן, פיקד על עמדה. כפעם בפעם התגנב לרפת הנתונה לאש. לפנות ערב לא יכול לשאת את געיית העגלות הרעבות וכאשר היריות שככו במקצת חש לרפת עם דליי חלב והעמידם לפני העגלות, וכאן פגע כדור בבטנו. שמואל נותח ומת ביום ג' בניסן תש"ח (12.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות ברמת יוחנן. השאיר אישה, מאישה (משקה) ושני בנים, אמנון וצבי. ליום השנה לנפילתו הוציאה קבוצתו חוברת-זיכרון "שמואל קרניאל".