קרניאל, דוד

בן ישעיהו (אוסיאס) ויפה. נולד ביום ו' בסיון תרצ"ח (5.6.1938) בתל אביב, אך כשהיה כבן חצי שנה חזרו הוריו לצ'רנוביץ ברומניה. הוא עבר בשלום את תלאות מלחמת העולם השנייה ואת רדיפות הנאצים ואחרי המלחמה השתקעה משפחתו בעיר פוקשני, אף היא ברומניה, ושם גדל והתחנך. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בבתי הספר היסודי והתיכון בעיר והיה חרוץ ומוכן תמיד לעזור לחבריו. אחרי כן המשיך את לימודיו בפקולטה למתמטיקה ב"פוליטכניקה" בבוקרשט והוסיף עוד שלוש שנות לימוד בפקולטה להנדסת מכונות. כאשר החליטו ההורים לעלות ארצה, נאלץ להפסיק את לימודיו. דוד הצליח לעלות לארץ בסוף שנת 1963, המשיך את לימודיו בטכניון בחיפה וסיים את הפקולטה להנדסת בניין. עוד בזמן לימודיו קיבל גמלה מחברת "סולל בונה" וחתם עמה על חוזה, שבו התחייב לעבוד במפעלי החברה בכל מקום בארץ לפי צורכי החברה. דוד התגייס לצה"ל במחצית יולי 1965 והוצב לחיל השריון. בגלל גילו המבוגר הועבר לשירות מילואים, לאחר שעבר טירונות של לוחמי חרמ"ש. אחר גמר לימודיו עבר לבאר שבע ונתקבל לעבודה ב"סולל-בונה" כמהנדס ביצוע. בשנת 1968 התחיל ללמד בפקולטה למכניקה ב"אוניברסיטת בן-גוריון בנגב". בשני המקומות העריכו אותו מאוד והוא נחשב בין הסטודנטים כאחד המרצים המוכשרים ביותר. הוא שירת במלחמת ששת הימים וזכה באות המערכה. דוד אהב ספרות ומוסיקה קלאסית, הרבה לשיר והיה שחקן מצטיין בשחמט. הוא לא הסתפק בתואר ב.א. בהנדסת בניין שהוענק לו בטכניון בחיפה ובתקופת שהותו בבאר שבע גמר את חוק לימודיו לתואר שני, אך לא הספיק להגיש את עבודת הגמר. הוא היה בן טוב, בעל ואב מסור, ידיד נאמן ואהוב על כל מכריו. ביום י"ב באייר תשל"ג (14.5.1973), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בבאר שבע. הניח אישה ושני ילדים. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו של דוד: "הכרתי את דוד במשך שירותו ביחידתי כחייל מסור לעבודה בצורה לא רגילה, בחור מסודר ונאמן, שקט ועניו שהיה מקובל על כל חבריו – – – התעקש על דברים שחשב אותם לצודקים ובסופו של דבר הבנו כולנו שהוא צודק – – – כולנו אהבנו אותו".