קרן, מיכאל (מישה)

בן יעקב. מיכאל נולד באוקראינה בב' באדר א' תרפ"א (10.2.1921). בהגיעו לגיל שבע-עשרה התגייס לחיל האוויר של צבא רוסיה והחל לימודיו בבית הספר לטייס. הוא סיים את לימודיו עם פרוץ מלחמת עולם השנייה ושימש טייס קרב במשך חמש שנים, עד כיבוש העיר ברלין בידי רוסיה. לאחר מכן יצא מיכאל לחופשתו הראשונה והגיע לקייב על מנת לחפש את הוריו, שעקרו לשם עם תחילתה של המלחמה. שם נודע לו כי הוריו ואחותו נרצחו בידי הנאצים. מיכאל ערק מהצבא הרוסי וברח לשווייץ, שם הצטרף למחנות הפליטים של היהודים אשר שרדו את השואה. בסיוע אנשי העלייה של "ההגנה" הוא הוברח ארצה והגיע לגבעת ברנר. מיכאל גויס ל"שירות האוויר" (טרם הקמת חיל האוויר) והשתקע בקיבוץ נען. בשנת 1947 עם פרוץ מלחמת העצמאות מיכאל לחם באזורים שונים בארץ, הטיס אספקה לנגב, לחם נגד המצרים ואף הטיס אספקה לנצורי גוש עציון. עם קום המדינה התגייס מיכאל לחיל האוויר הישראלי, והיה ממקימיה של טייסת 100. מיכאל שירת בחיל האוויר במשך עשרים וחמש שנים, אשר במהלכן לחם במלחמת העצמאות, במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים. עם שחרורו מונה למנכ"ל שדה התעופה לוד. לאחר סיום תפקידו נשלח בשליחות משרד האוצר עבור הבונדס כדירקטור האחראי על כל יבשת דרום אמריקה. שש שנים הוא שהה שם עם משפחתו, ובשובו ארצה עבד תקופה בתעשייה האווירית כנציג הקשר עם דרום אמריקה. בשנת 1972 התגייס מיכאל לשורות המשמר האזרחי ושימש מפקד המשמר האזרחי ברמת גן. לאחר מכן עבר לפקד על המשמר האזרחי בירקון. בשנת 1983 נתבקש לנסוע לדרום אמריקה לשם איסוף תרומות עבור הוועד למען החייל. ממשימתו זו, לא שב. בכ"ד בחשוון תשמ"ד (30.10.1983) מיכאל לקה בדום לב בעודו הולך ברחוב, במהלך שליחותו בדרום אמריקה. סגן-ניצב מיכאל נפל בעת שירותו. בן שישים ושתיים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב