קרמר, שמעיה

בן יהודית ואריה. נולד בשנת תרע"ג (1913) בעיירה אלכסנדרובה שבגבול פולין-רוסיה למשפחה מרובת-ילדים. אמו נפטרה ממחלה בהיות וכבן שמונה ואביו, שהיה ראש הקהילה בעיירה נרצח בפוגרום ביהודים באוקראינה. עד גיל שש למד ב"חדר" ואחר כך המשיך לימודיו בבית-ספר עברי. בשנת 1922, לאחר הפרעות, היה בין היתומים יהודים שעלו לארץ-ישראל. עמו עלתה לארץ גם אחותו. בארץ התחנך במוסדות שונים ושש שנים שהה בכפר-ילדים למרגלות גבעת המורה שבעמק יזרעאל. בכפר-ילדים הכיר את אישתו לעתיד לבוא, עבר עמה לבאר טוביה ושם בנה את ביתו ליד אחיו שעלו אףהם לארץ אחר הפרעות. בבאר טוביה התבלט במסירותו לעבודת הפלחה ובאומץ לבו נוכח סכנות, התחבב על בני המושב בשל טוב לבו ועליזותו. בנוסף, הצטרף שמעיה כחבר לארגון ה"הגנה". בכ"ז בניסן תרצ"ו (19.4.1936) בהובילו תוצרת חקלאות במשאית מבאר-טוביה לתל-אביב נרצח באבו-כביר על ידי פורעים ערבים. הוא הובא למנוחת- עולמים בקבר אחים בבית העלמין בתל-אביב. הניח אישה ובת.