קרמר, חנוך (היינץ)

בן יני ומכס, נולד ביום י"ח באדר תרפ"ג (6.4.1923) בעיר שטוטגרט, גרמניה. אביו היה רופא-עיניים. חנוך למד בבית-ספר יסודי גרמני ברוח סוציאליסטית. המשפחה עלתה לארץ ב-4.10.1934 וחנוך נשלח לחברת-הילדים בקיבוץ בית אלפא ושהה שם 4 שנים. מנובמבר 1939 עד יולי 1941 למד בבית-הספר החקלאי על שם כדורי ושם למד לאהוב את העבודה החקלאית – בכפר ובגן, בלול ובמטעים, כרועה בין עדרי הצאן וליד כוורות הדבורים. בבית-הספר שקד על הלימודים ובעיקר הצטיין בעבודה המעשית. בקיץ 1941 סיים את לימודיו ועבר לנהריה לעבוד במשק שהקימו הוריו. הוא שאף להצטרף לקיבוץ, הואיל והעבודה במשק הקטן של הוריו לא סיפקה אותו, אבל לא יכול לעוזבם ונשאר שם כ6- שנים. באותם ימים הירבה בקריאה, למד כתבי מרקס, אנגלס ולנין ומאוחר יותר הצטרף למפלגה הקומוניסטית. חבריו למפלגה העריצוהו בגלל בהירות מחשבתו, מסירותו לשאיפותיו ואמונתו בקדמת האדם ויעודו. בתום מלחמת-העולם רצה ללמוד חקלאות באוניברסיטה בקליפורניה והתחיל להתכונן לבחינות-הבגרות בעזרת המכון הבריטי. משסיים את עבודת-הבחינה שלו פרצה מלחמת-העצמאות. היה פציפיסט לפי השקפתו ושנא את המלחמה, אבל באותה עקביות הצטרף בין הראשונים לשורות המגינים ושירת בחטיבת "כרמלי". פלוגתו חנתה בנהריה ותפקידה היה אבטחת ה"מאונה", הסירה שהובילה את האספקה לגליל המערבי המנותק. עם פתיחת הדרך וההתקפה הראשונה על תרשיחא, מעוזו של קאוקג'י, עשתה מחלקתו ניסיון להיכנס לסכנין. חנוך פעל אז כימאי, כחבלן וכאיש חיל-הרגלים, הכל בהתאם לנדרש ממנו. בפעולה הקרבית הראשונה שהשתתף בה, ביום י"ז בתמוז תש"ח (24.7.1948), בסביבות שפרעם, נשלח להביא תחמושת ומשליחות זו לא חזר. ארגז-התחמושת נשאר בידו, כשכדור האויב הדביקו. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.