קרמר, ז’אן

בן אברהם ופרימה. נולד ביום ח' בשבט תרפ"ב (6.2.1922) בבוקרשט, בירת-רומניה. צעיר לימים היה כאשר הובל יחד עם הוריו למחנות-ריכוז בשעת מלחמת-העולם השנייה. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בבית-ספר של הקהילה היהודית בבוקרשט. בשנת 1946 שב מהמחנות ובשנת 1947 עלה לארץ ומיד סופח אל שורות צה"ל. כאשר שוחרר מן הצבא התחיל לשקם את חייו ואת חיי-אמו מתוך עבודה קשה כמכונאי ותלונה לא נשמעה מפיו. לאחר נישואיו החל להקים את ביתו וזמן מועט לפני הולדת בנו נקרא שוב אל שדה-הקרב ושירת עם התותחנים במערכת-סיני. בריאותו, כתוצאה משהייתו במחנות-הריכוז, היתה רופפת אולם הוא הבליג על כאבי הגוף. כאשר חזר מעבודתו נתן את כל לבו לאשתו ולבנו ובשעה שיכול היה להתפנות מעבודתו לקח את משפחתו לטיולים ברחבי-הארץ. מזמן לזמן היה יוצא למילואים, ואחרי שעבר קורס- חובשים הוצב ליחידת חר"פ של החטיבה. עם התקרב תקופת הכוננות לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל אבל אז שכב על ערש-דווי כשהוא מתפתל בכאבים. אך ז'אן לא נעתר לדברי אשתו, שטענה שאנשים בגילו יצאו להג"א, וארז את תרמילו – ויצא בטענו לעומתה כי צורך-השעה הוא וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בירושלים הבירה. הוא מטבעו קיבל כל תפקיד ומילא ברצון כל הוראה וכל משימה בדייקנות. בקרבו האחרון לא נמנע מהעברת נפגעים ובחזרו בתוך הפגזות קשות המשיך בכך כדי להעביר אותם אל בית-החולים אך בדרך ל"הדסה" נפגע מרסיס-פגז ונפל. הניח אשה ובן. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ואחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. שירותו הומלץ לציון-לשבח. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.