קרמרסקי, יעקב

יעקב (ינק, ג'ק), בן בתיה ופייבל, נולד ביום ד' בתמוז תש"י (19.6.1950) בקיבוץ מסילות. הוא למד בבית-הספר היסודי במשק ואחרי-כן המשיך בלימודיו במוסד החינוכי "גלבוע" בבית-אלפא. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" וברבות הימים היה מדריך בקן בבית-שאן. חניכיו אהבוהו מאוד על שהיה טוב-לב, ידע להקשיב תמיד לזולת, השתדל לעזור לו והתעניין בו. הוא היה איש רחב אופקים, נבון ומעמיק לחשוב. תמיד שנא את צרות המוחין ואת חוסר ההיגיון. מטבעו היה עליז ובעל חוש הומור ומעיניו המחייכות הייתה ניבטת שובבות. כתב עליו חברו: "היה לו חיוך השמור לכול, בכל הנסיבות, חיוך ביישני, שנתלוותה לו הבעת רוך ועדינות. הייתה בו כנות אישית וחוסר רצון להתבלט שלא לצורך". כל אשר הוטל עליו ידע לבצע בכוח רצונו ובחתירתו לשלמות. אמנם היה עקשן, אך ידע אימתי יש לוותר ולהתפשר. כל ימיו היה בן מסור להוריו וסייע להם ככל שיכול, דאג לרווחתם ורחש להם כבוד רב. יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והתנדב לשרת בחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" ובקורס למפקדי טנק "פאטון". מאחר שהצטיין במילוי תפקידו ביחידה, שלחוהו מפקדיו לקורס קצינים ולאחר שסיים, השתלם בקורס לקציני שריון. מפקדיו העידו עליו שהיה "קצין טוב, יעיל, אחראי, נבון, בעל יזמה ואהוד על פקודיו, הצטיין בנאמנותו, בהגינותו ובדוגמה האישית ששימש לכל חבריו". על השתתפותו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתום תקופת השירות הסדיר שירת חודשים אחדים בצבא הקבע. לאחר השחרור חזר למשק. הוא אהב בעלי-חיים ורצה להשתלם ברפואה וטרינרית. לאחר שחזר למשק המשיך לעבוד ברפת. חבריו לעבודה מספרים עליו שהיה "איש צוות למופת, מסודר מאוד ונקי מאוד". חודשים אחדים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נתמנה לקצין ביטחון בחברת "אל על". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יעקב ונשלח לסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפל יעקב בקרב בגזרה המרכזית, מערבית לאגם תמסח, מדרום-מזרח לאיסמעיליה. בגלל הדיונות הרבות נכשלה תחילה התקפת הגדוד על מתחם "מכשיר". בהתקפה זו נפגע הטנק של יעקב והוא החליפו באחר. בצהרי היום, בהתקפה שנייה על המתחם מדרום, בשעת ההשתלטות על מרכזו, פגע טיל בטנק ויעקב נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במסילות. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים ותצלומים.