קרמיש, אליהו (“אלי”)

בן יוסף ובתיה. נולד ביום י' באב תשי"ד (9.8.1954) בירושלים. למד בבית הספר היסודי 'בית הילד' ובגימנסיה העברית בירושלים. אלי גויס לצה"ל בפברואר 1973 והתנדב לחטיבת גולני. הוא סיים את הטירונות בהצלחה על אף הקשיים הרבים שנתקל בהם – פיסיים ורוחניים. חוסנו הנפשי הרב אפשר לו להתגבר על המסעות הקשים ועל התרגילים המפרכים. אך הבעיות העיקריות היו קשורות בחוסר כישרונו לעבודת כפיים. כבר בילדותו נתקל בקשיים בחוג למלאכת יד בבית הספר ובפעולות שונות בתנועת המנוער 'הצופים' שהיה חבר בה. בצבא נאלץ לתרגל פעמים רבות פירוק נשק והרכבתו ופעולות שונות הקשורות בהרכבת מכשירים. תודות למאמציו הרבים והבלתי נלאים התגבר על כל הקשיים. ובסיום הטירונות לא היה שונה מכל חייל אחר. אלי היה אדם נוח לבריות והתחבב עד מהרה על חבריו ועל מפקדיו. בתפקידיו השונים הצליח לרכוש את אמון מפקדיו ונודע כחייל מסור וממושמע. ביום כ"ו בניסן תשל"ה (7.4.1975) נפל אליהו בעת מילוי תפקידו ברמת הגולן. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אלי צעד אתנו דרך ארוכה. דרך של אימונים מפרכים ושל מבצעים רבים שנערכו מעבר לגבול. בכל אלה התבלט כלוחם מעולה וכמפקד שהוכיח מסירות וכוח רצון מעולה. תעיד על כך, יותר מכול, העובדה שעוד בטרם הוסמך כמפקד בפעילות מבצעית פיקוד על צוות שכלל מפקדים מוסמכים. אולם, יותר מכול בלט אלי כאדם וכחבר, כאדם שאיכפת היה לו מכל הסובב אותו בצבא ובמדינה וכחבר שאוזנו קשובה תמיד לבעיות חבריו וחייליו".