קרמיול (כרמיאל), מאיר (מקס, הבלונדיני)

בן טובה ואברהם, נולד ביום ט' בחשוון תרפ"ד (19.10.1923) בברלין, בירת גרמניה. בתקופת לימודיו בבית-הספר היסודי נתגלה כשרונו באיגרוף ובהיאבקות מתוך תגרות עם הנערים הגרמנים שקראו לו "יהודי" כדי להעליבו, ואת ה"פנסים" שקיבל מתחת לעיניו היה נושא בהשלמה ספורטיבית ביודעו כי החזיר להם כגמולם. בשנת 1933, כאשר עלה היטלר לשלטון, עברה המשפחה לפולין, ארץ מוצאה, ובשנת 1935 עלו ארצה והתיישבו בירושלים. בגלל הצורך לעזור למשפחה החל מיד לעבוד בשליחות ובנגרות. את השכלתו השלים בבית-ספר-ערב של "הנוער העובד" ובבית- הספר "נפחא" לפקידות. אחר-כך עבד כפקיד ב"הדסה". במלחמת-העולם השנייה שירת שלוש שנים כנוטר בשדות-תעופה בריטיים. הוא שוחרר בגלל מחלת אולקוס, ואחרי שנת טיפול ודיאטה חמורה חזר ל"הדסה" ועבד במחלקה לרפואת שיניים בבית-הבריאות שטראוס. כל הזמן היה חבר "הפועל", בו הצטיין בעיקר באיגרוף והשתתף גם בתחרויות במקצועות ספורט אחרים. גם ב"הגנה" היה פעיל בכמה תחומים ובייחוד בהדרכה בספורט שימושי. בשנה האחרונה עבר קורסים למקלעים כבדים ועוד. בראשית מלחמת-העצמאות התייצב לגיוס מלא, שימש כרב-סמל פלוגתי באחת מפלוגות גדוד "מוריה" של חטיבת "עציוני" והשתתף בכל פעולותיו וקרבותיו. באחרונה – בכיבוש הקסטל כחלק ממבצע "נחשון" לפריצת המצור מעל הדרך לירושלים. תוך עמידה בפני התקפת-נגד ערבית הרג את מפקד-הכנופיות הנודע עבדול קאדר אל-חוסייני, הסיר מעליו את נשקו ולקח את תעודותיו. בהתקפת-נגד ערבית מוגברת, שאילצה את כוחותינו לסגת נסיגה זמנית, השתהה מאיר לשם הגשת עזרה לחבר פצוע, ותוך כדי כך נפגע גם הוא מצרור כדורים ונפל ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948). נקבר במעלה החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.