קריספין, שמעון

שמעון, בן סעדה ושלמה, נולד בשנת תרצ"ג (1933) בקזבלנקה שבמרוקו ולמד שם לימודי קודש. בשנת 1952 עלה לארץ וסיים קורסים שונים להכשרה מקצועית. במרוקו, ארץ מולדתו, היה חבר בתנועות נוער ציוניות, וכאשר בגר הכשירוהו לפעול למען עליית יהודי מרוקו לישראל. שנים אחדות פעל בהתנדבות למען העלייה ואף המשיך בכך במשך שנתיים בצרפת, שם פעל בקרב יהודי צפון אפריקה למען עלייתם לארץ. שמעון גויס לצה"ל בסוף 1952, בשנה שבה עלה לארץ. הוא שירת בחיל ההספקה וביחידות שריון שונות, סיים בהצלחה קורס נהגי זחל"מים וקורס סיירי שריון והיה חייל מצטיין, מסור ואהוב על מפקדיו ועל חייליו. מיד אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל החל לעבוד ב"מפעלי ים-המלח" בסדום, עבד שם כשמונה עשרה שנה ואף הגיע לדרגת מנהל עבודה בכיר. הוא הצטיין בעבודתו ופעמים אחדות נשלח על-ידי המפעל להשתלמויות מקצועיות בתחומי התמחותו. הוא זכה למכתבי הערכה מהממונים עליו, בזכות מומחיותו הגדולה ונסיונו הרב במפעל. שמעון ניחן בכוח פיסי רב ולכן כינוהו "איש הברזל", שכן ידע להתגבר על קשיי העבודה המפרכת בבריכות ים המלח, בתנאי אקלים קשים, בקיץ ובחורף. כאיש מילואים השתתף במערכת "קדש" ובמלחמת ששת הימים ושירת תקופות ארוכות במילואים, ביחידות קרביות של חיל השריון. שמעון היה עובד מסור ואיש משפחה נאמן. "היה בו שילוב של עדינות וכוח, דאגה ואומץ לב, פשטות ואצילות" כתב אחד מחבריו, שהכירו שנים רבות. בשעות הפנאי המעטות שלו התפנה תמיד לעזור לידיד, לשכן ולרע. הוא אהב את משפחתו ושתי גאוותיו הגדולות בחייו היו ילדיו והמפעל, שבו היה מותיקי העובדים ותרם לו ממיטב שנותיו ואף זכה לראות בפריחתו ובשגשוגו. בשנים האחרונות לחייו התעניין שמעון בטיפול בנוער שוליים. הוא הצטרף למועדון קהילתי בבאר-שבע כמתנדב ועשה רבות לשיקום בני-נוער בעיר. בעיקר פעל בקרב צעירים מחוסרי עבודה ועבריינים צעירים. במלחמת יום-הכיפורים היה שמעון נהג זחל"ם ביחידת שריון, והשתתף בקרבות הקשים בסיני. ביום י"ג בחשון תשל"ד (8.11.1973), אחרי הפסקת האש, נהרג בהתפוצצות חפץ בקרבתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, הורים וחמישה אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. בביטאון עובדי מפעלי ים-המלח, "ניב ים המלח"" פורסמה רשימה על דרכו ועל דמותו של שמעון.