בת סמדר וחיים. נולדה ביום כ"ו בתמוז תשמ"ב (17.7.1982) באשקלון, בת בכורה להוריה. אחריה נולדו אחותה נטע ואחיה רן. "יסמין נולדה שחומה ויפהפיה," מספרת אמה, "עם ריח נפלא באופן קבוע." יסמין למדה בבית-הספר היסודי 'בית יחזקאל' ובתיכון-מקיף עירוני א', בו למדה בהרחבה גיאוגרפיה וביולוגיה ובכך ביטאה את אהבתה לטבע, לחי ולנוף. שאפתנית ופיקחית היתה יסמין ובעלת הישגים מעולים בלימודים, וביניהם בלטה עבודה שהכינה בנושא חקר עטלפים. מספרת אורלי, שהיתה מחנכת של יסמין בתיכון: "אנחנו זוכרים אותך, נערה תוססת ומלאת חיים, עם חיוך מדהים ומלא חן וקסם אישי, כל כך מיוחד ששבה את לב כולנו. כתלמידה היית דוגמה ומופת לחריצות ולדבקות במטרה, להישגיות ולמצוינות. כמחנכת שליוותה אותך שלוש שנים היתה לי הזכות לחנך אותך ולהכירך. תמיד ידעתי שתגיעי רחוק, ושמבחינתך השמים הם הגבול." רינת, המורה לגיאוגרפיה, כותבת: "כשאני חושבת עליך בשיעורי הגיאוגרפיה, אני נזכרת איך היית תמיד במרכז העניינים בכיתה ומשכת אליך את תשומת-הלב של כולנו… כשהייתי שואלת שאלה בנושא מסוים, תוך זמן קצר היית הראשונה, עם תשובה מאורגנת ומנומקת. התשובה כללה דוגמאות מאזורים שונים בעולם להסבר התופעה… יסמין! אני רוצה שתדעי, נפלה בחלקי זכות גדולה להיות מורתך לגיאוגרפיה ותמיד אזכור את יופייך, חיוכך המקסים, יכולת החשיבה הגבוהה שלך, טוב ליבך והדאגה לאחרים." יסמין, בת אהובה ואוהבת, אהבה מאוד את הבריות והיתה ידועה ברגישותה לבני אדם. היו לה חברות רבות שאיתן היתה בקשר יומיומי. היא היתה רגישה מאוד לזולת, דיברה אל כולם בכבוד ובצניעות והשתדלה לעזור בתרומות ובגמילות חסדים. יסמין נטלה על עצמה מחויבות אישית ועסקה בהדרכת ילדים, עזרה במועדונית לילדים במצוקה והדרכה בקייטנות קיץ. אחרי שירותה הצבאי שאפה ללמוד רפואה כדי שתוכל לטפל בחולים ובסובלים. בכל נושא חברתי היתה ליסמין אמירה דעתנית והיא היתה מעורבת חברתית בכל שנות התבגרותה. כשהיתה בכיתה י"א מילאה תפקיד פעיל במחנה גדנ"ע שהתקיים בג'וערה. יסמין, בעלת יופי מדהים ואופי נדיר, בלטה ביופיה אך זה מעולם לא הביא אותה למידת הגאווה. היא היתה ידועה בצניעותה, בביישנותה ובנימוסיה הטובים. בתחילת כיתה י"א נרקמה חברות מדהימה בינה לבין מאור, קשר שהתהדק מיום ליום והשניים כבר רקמו תוכניות ודיברו על עתיד משותף. בחודש אוקטובר 2000 התגייסה יסמין לצה"ל, והחלה במסלול ייעודי לקצונה בחיל התחזוקה. היא סיימה שני שלבים של המסלול, וביום מותה היתה אמורה להתחיל את השלב השלישי. ביום כ"א בשבט תשס"א (14.2.2001) נפלה יסמין בפיגוע חבלני בצומת אזור. באותו בוקר הגיעה לתחנת ההסעה בצומת בדרכה לצריפין. מחבל שנהג באוטובוס דרס את הממתינים בתחנה והרג שבעה חיילים ואזרחית אחת. עם יסמין נהרגו: סמ"ר אופיר מגדיש, סמל דוד אילוז, סמל ג'ולי ויינר, סמל רחלי לוי, סמל כוכי פולונסקי, רב"ט אלכסנדר מנביץ' ושמחה שטרית. בת שמונה-עשרה היתה יסמין בנופלה. לאחר מותה הועלתה לדרגת רב"ט. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הותירה אחריה הורים, אחות ואח. מאור, החבר האוהב, ספד לה: "יסמין שלי, יפה שלי, חיים שלי, מלאך שלי, אחות שלי, חברה שלי, קמיע שלי… איך אתמול בלילה נשמתי את הכרית שלך אל תוך הריאות שלי, עמוק עמוק, כדי שיהיה לי כוח להמשיך. איך לבשתי היום את הבגדים החדשים שקנית לי… כמה אני אוהב אותך! כמה דאגתי לך. זה לא הטקס שביקשת, יסמין שלי, לא ארון כזה! איך אמשיך לחיות בלעדיך?" בית-הספר התיכון מקיף-עירוני א' באשקלון, שיסמין למדה בו, הוציא עלון לזיכרה במלאות 'שלושים' למותה. בעלון כותבים אליה ועליה מורים, חברים ואף תלמידים שלא הכירו אותה. בעלון מופיע מכתב של נטע, אחותה של יסמין: "יסמיני שלי, מלאך שלי, את קיבלת את השם המתאים ביותר. יסמין פרח יפה, עדין, ענוג ובעל ריח מדהים כל הזמן. את היית המלאך שלי, וכמו שאומרים, מלאכים מקומם בשמים! יסמיני, לא נפרדת ממני, כי את לא תעזבי אותי לעולם. את איתי בתוך ליבי, את למעלה, במקום המתאים לך ביותר, משגיחה עלי, כמו שהיית עושה תמיד. את איתי אומנם לא בגופך, אך בנפשך הטהורה את תמיד תהיי איתי… יסמין, את שאהבת כל כך את החיים אהבתך נלקחה ממך, ואת, אהבתנו, נלקחת מאיתנו." מתוך דבריו של רן, אחיה בן החמש: "תמיד אזכור אותך בלב, את בליבי תמיד. תמיד אהיה איתך מלמטה, אני אדבר איתך מלמטה, את עוד תחזרי כשהמשיח יבוא." קרן, חברתה הטובה של יסמין, כותבת לה: "… יש לי הרבה חברות טובות ויש את יסמין, שלה יש מקום מיוחד שאף אחד לא יתפוס בחיים… אני חושבת ואפילו בטוחה, שחצי ממני זו את, הטמעת בי את כולך – הטעם שלך בבגדים, בנעליים, בסגנון ואפילו צורת דיבור מסוימת.. היית ממש נפש תאומה שלי… נסענו לטורקיה עם ליאת ואריאלה, זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שלך בחו"ל. כל כך התרגשת, כאילו טסנו לקוטב הצפוני. כמה לבבות שבורים השארת שם, אפילו של אנשים בני 60, "הסופר-סטאר מתל אביב". אנשים היו מוכנים לשלם כדי להצטלם איתך, כדי לתלות את התמונה בחנות בשביל יחסי ציבור… אני גאה שיצא לי להיות חברה הכי טובה שלך ואני גאה שהמשפחה שלך מרגישה שאני חלק ממנה." חברתה אלית כותבת: "ביום שישי, כשאחזור הביתה מהצבא, כבר לא יהיה לי עם מי לעשות קניות, להסתובב בעיר, או סתם לשבת בקפולסקי על ארוחת בוקר ישראלית. בכל פעם שאני חושבת עליך, אני נזכרת בשבוע האחרון של חייך. היינו אמורות לצאת ביחד לרגילה. כל-כך שמחנו ותיכננו, אבל בסוף זה לא הסתדר." רותם חברתה כותבת: "רק אלוהים יודע כמה אהבתי אותך, שהיית ילדה כזו מיוחדת, ואני תמיד אוהב אותך כי היית הכי טובה בשבילי… למה דווקא את? למה? את, שהיו לך כל כך הרבה תוכניות, להיות רופאה ולהתחתן עם מאור (בגיל 23)… ליסמין תמיד היו שאיפות וחבל שהן לא יתגשמו." להלן דברים שכתבו חבריה לשכבה: רנית: "במשך השבוע נזכרתי איך היה לנו בגדנ"ע, כשהיינו באותו החדר וכמה ששיגעת את המפקדת ג'. היית ותמיד תהיי בחורה עם ביטחון ואומץ לעמוד על שלך, בווכחנות מדהימה, שתמיד גרמה לי לחייך…" לירון: "אני חושבת שכל מלה או תיאור של מי שהיית, ייראה וייחשב כעלוב ביותר בעיניהם של האנשים שהכירו אותך… יסמינוש, אני בת מזל על שנפלה בחלקי הזכות להכיר אותך, ובכלל להיות לך לחברה." עדי: "בכל פעם שאני עוצמת ופוקחת את העיניים אני רואה אותך, אני רואה את יסמין היפה שהחיוך שלה תופס את כל התמונה. לא אשכח אותך לעולם, כמה דאגת ואהבת וכמה הסכמת לתת… לא אשכח איך אהבת את המשפחה שלך ודיברת עליה ולא אשכח איך בכל מקום היית מדברת על אחיך, כמה אהבת אותו ודאגת לו. חבל מאוד שהאהבה שלך ושל מאור נקטעה באמצע, הרי היה צריך להיות לה סוף אחר." שלומית ורן: "החיוך שקשה היה להסיר מפניך, יתקשה לעלות על פנינו. לדעת שלא נשוב לראותו, אלא רק בזיכרוננו. פרח יפה, טהור ותמים, מיוחד מכולם. פרחים ימשיכו לפרוח אך פרח כמוך לא יפרח לעולם!" נטלי: "ילדה יפיפייה, שכולם מספרים כמה חכמה, מוכשרת נהדרת ומצחיקה היא היתה." בת-חן: "פרח היסמין שאבד לנו, שאיננו עוד ושישוב רק בתחיית המתים, ילווה אותנו בזיכרון, בנשמה." שוש, מנהלת בית-הספר התיכון שבו עובדת אמה של יסמין, כותבת: "היתה לנו הזכות להכיר את יסמין, בתך הבכורה, שהקרינה את החמימות והערכים שספגה בביתכם. ילדה נעימת הליכות, בעלת יופי פנימי וחיצוני בולטים, אשר נהגה בכל חופשה להגיע אליך ראשונה ולשתף את כולם בחוויות אותן עברה." חבריו לעבודה של אביה של יסמין, כותבים: "חיים הרבה לדבר בשבחה של בתו הבכורה, אודות הצטיינותה בלימודים ובחברה ושאיפותיה לעתיד. הוא כל-כך שמח בשבילה כשיועדה לקורס קצינים עוד בטרם גיוסה לצה"ל. יסמין ואביה היו מאוד קרובים, יותר מיחסים רגילים של אב ובתו. הם היו חברים, עם הרבה כבוד והערכה הדדית. היא מצידה השיבה לו אהבה ותמיד דאגה להודיע לו היכן היא נמצאת ומה היא עושה. חיים תמיד היה נכון להסיע אותה ממקום למקום ולדאוג לכל מחסורה, כך שהם היו בקשר טלפוני מספר פעמים ביום. עובדים בחברה שאיתם עבדה מציינים (על-אף היכרותם הקצרה איתה), שהיתה עובדת יפה, חרוצה וחייכנית, שהיטיבה לבצע את המוטל עליה על הצד הטוב ביותר. תחסר להם ולנו הנוכחות, הצניעות והסימפטיות שלה. אין ספק שזו אבידה גדולה." אל"ם איציק, מפקדה של יסמין כותב: "יסמין, את חרותה בליבנו כתוססת, בעלת חוש הומור, חדורת מוטיבציה ורצון עז להשפיע ולהצליח. סמדר וחיים, ההורים, בשמותיכם הנכם מסמלים את מה שיסמין אהבה מכל, את הטבע ואת החיים. גידלתם בת לתפארת שכל בית בישראל היה גאה בה."
