בן עדיה ומרדכי. נולד ביום כ"ט בשבט תשל"ו (31.1.1976) בקיבוץ עין גב, בחופה המזרחי של הכנרת. בלידתו, מספרים הוריו, קרנו פניו יופי ואור; מצחו היה מכווץ וארשת רצינות נסוכה על פניו. את שמו קיבל עוד בטרם נולד, שכן הוריו קיוו שיהיה איש שלם, ישר והגון. ואכן, כזה היה תם. את שנות ילדותו עבר בעין גב, שם למד בבית-הספר היסודי "קדמת כנרת". ילד ספורטיבי, חברותי ותחרותי למדי, ששאף להיות ראשון בכול. בטיולים צעד בראש וכך גם בשחייה. אהב לשחק כדורסל אך יותר מכל בלט באתלטיקה קלה והיטיב לרוץ ריצות ארוכות. בבית-הספר "קדמת כנרת", שבקיבוץ עין גב, התקיים מירוץ שדה מסורתי לרגלי הר הסוסיתא, בו התחרו ילדים מבתי-ספר שונים באיזור. תם השתתף לראשונה במירוץ בהיותו בכיתה ה' ומאז הציב לעצמו אתגר: לנצח במירוץ, או לפחות להגיע למקומות הראשונים. תם היה מתאמן בריצה בשדות הקיבוץ ועל הגבעות הסמוכות, לעתים עם אביו ולעתים לבדו, ובהיותו בכיתה ז' זכה לניצחון הנכסף וקיבל מדליית זהב. מאז, החל להתאמן באגודת הספורט של עמק הירדן והשתתף בתחרויות רבות. בכיתה ט' למד תם בתיכון האיזורי "בית ירח". בשנת 1991 החליטו הוריו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לחיפה. תם התלונן על ההחלטה אך השלים עמה, ולמד בכיתה י' ב"תיכון עירוני א'" בעיר. בסוף שנה זו עברה המשפחה לכוכב יאיר. את שתי שנות הלימוד שנותרו לו למד תם בתיכון "עמי אסף" בבית ברל, במגמה הסוציולוגית. הוא השתלב במהירות בבית-הספר, שרוב תלמידיו היו מושבניקים, והיה מאושר מאוד באותה תקופה. חבריו ללימודים מספרים: "הגעת אלינו בכיתה י"א, במראה הקיבוצניקי שלך, ותוך זמן קצר הפכת להיות חלק מאתנו, אבל תמיד נשארת ייחודי. בתור נערים לא הבנו את יושרך ודרך חייך ובדיעבד, אנחנו מבינים כעת, כמה בוגר היית לעומתנו". בשנת 1993 שוב עברה המשפחה, והפעם קבעה את מושבה בהוד השרון. בזכות שינוי זה הכיר תם את קרן, שהיתה לקרן האור שלו. השניים, שהתאהבו זה בזו, היו לחברים בלב ובנפש. בתחילת חודש אוגוסט 1994 התגייס תם לצבא והתנדב לצנחנים, בעקבות אביו. הוא עבר מסלול טירונות והוכשר כלוחם חי"ר, הצטרף לגדוד 202 ובהמשך הגיע לפלוגה המסייעת. כבר בתחילת מסלולו הוחלט שיהיה מאגיסט. את המאג כינה בשם "קרן", על שם חברתו. תם זכה לחוות דעת חמות ממפקדיו, שצפו לו עתיד מזהיר ועלייה בסולם הדרגות. ביום י"ב בחשוון תשנ"ז (24.10.1996) יצא עם פלוגתו למארב, סמוך לעיירה הלבנונית עישייה ובאיזור מוצב "ברוש" בגזרה המזרחית של איזור הביטחון. אחד החיילים דרך על תיל ממעיד, אשר גרם להפעלת שרשרת של מטעני נפץ. תם והמ"פ, רס"ן אורי אזולאי, אשר הובילו את הכוח, נפגעו ונהרגו מיד. עוד ארבעה חיילים נפצעו, מהם שלושה קשה. תם נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ עין גב, לפי בקשתו. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות – נגה, שקד ובת-חן. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "תם שירת כלוחם בגדוד 'צפע' של חטיבת הצנחנים, ותואר על ידי מפקדיו כחייל מסור, שמילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, והיה מלא רצון להשקיע ולהתקדם במסלול הצבאי". מפקד היחידה בה שירת תם כתב למשפחה: "זוכר אני את התחקיר לפעילות האחרונה. זוכר אני את הסברו של תם, ברמת המקצועיות וברוגע המשרה ביטחון רב על החברים והמפקדים. זוכרים אנחנו איך התנדב תם לצאת לפעילות בלבנון, איך התעקש לבצע כמה שיותר מארבים וכשלא יצא למארב, שאל, מדוע? לאחר הריגת המחבלים לפני כחודש, אמר לחבריו שהגשים חלום – חלומו של תם היה תמיד להיות שותף – שותף מלא לכל אירוע ביחידה. תם היה אדם מיוחד, השקיע את כל מרצו בכל תפקיד אותו ביצע: בתפקיד מ"כ בפלוגת מסלול, כלוחם בפלוגה המסייעת ובכל אשר יכול לתרום – תרם. אנו נתגעגע לסגנון הדיבור, לחוש האחריות, ליכולת הביקורת המפותחת של תם וכל זאת בסגנון המיוחד רק לתם. נמשיך לזכור איך סחב תם את המקלע, כבר מראשית דרכו בצבא, איך חינך ועזר לחיילים החדשים בפלוגה ואיך לימד את כולנו מהי מוטיבציה ודבקות במשימה". שיר שכתבה לזכרו אחותו, בת-חן: "אז לעולם/ מאופק לים/ וקצות השמים/ מתחברים עם המים/ ודם חיילים/ על דרכי אבנים/ ונשיקת המתים/ קרה לחיים/ אז לעולם/ מאופק לים/ וקצות השמים/ מתחברים עם המים/ ודמותך היפה בכוכבים/ אך כאן יקירי/ נשפכים הדמים". האסון שגרם למותו של תם סוקר בהרחבה בעיתונות. לאחר מותו החליט בית הספר "קדמת כנרת" בקיבוץ עין גב, לקרוא למירוץ הסוסיתא על שמו.
