קרטן, מיכאל (“מיטק”)

בן אשר וצשה. נולד ביום כ"ו בתמוז תרע"ו (27.7.1916) בורשה, בירת-פולין. משפחתו מתושבי-ורשה הוותיקים; אחיו, שנפל בקרב על גיטו-ורשה, היה אחד מן המפקדים בו. מיכאל סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון בעיר-מולדתו. כן למד שם בבית-ספר לאמנות שימושית. גילה נטיה מיוחדת לציור קריקטורות ואף התמסר לכך בשעות-הפנאי. בפרוץ מלחמת-העולם השניה לבש את מדי הצבא הפולני ונמלט אל מעבר לגבול ובמחנה-מעצר בהונגריה קיבל את הידיעה כי הוריו ניספו בורשה. אז ברח מאותו מחנה, נדד והגיע, דרך צרפת, לסוריה, שהיתה תחת שלטון צרפת בימים ההם. שם התגייס שנית לצבא הפולני. השתתף בקרבות לוב וטוברוק ואף זכה באות-הצטיינות על פעולה חשובה נגד צבא-רומל. שבועות מספר לאחר-מכן, בשעת פירוק מוקש בשדה, נפצע קשה בראשו והועבר לבית-חולים בקהיר. לבסוף יצא מסכנת-מוות, אחרי ניתוח קשה. עקב האנטישמיות בצבא הפולני לא ראה מיכאל דרך אלא לערוק. בשנת 1944 הגיע לתל-אביב והתגייס לחיל-ההנדסה של הצבא הבריטי. היה מן האחרונים ששוחררו מהצבא הבריטי ומייד הצטרף לפעולות ה"הגנה". בזמן מלחמת-הקוממיות פקד על פלוגת-שדה של חיל-ההנדסה ובעיקר הצטיין בהמצאות שונות להקמת מחנות-דמה. התמחה בהנחת מוקשים ובפירוקם. כתום מלחמת-הקוממיות התנדב לפיצוץ מוקש מסוכן בירושלים ועל פעולה זו קיבל ציון מיוחד מרב-אלוף יעקב דורי, הרמטכ"ל הראשון. נמנה במשך תקופה ארוכה עם חיל-הצנחנים. גם לאחר מלחמת-הקוממיות השתתף ברוב הפעולות במסגרת צבא-הקבע. לאחרונה אמנם החל לחשוב על שחרור מהצבא, כי אמר לטעום טעמם של חיים אזרחיים. הוא הגיש בקשת-שחרור, אולם משהגיע מועד-השחרור חזר בו והמשיך בפעולתו הצבאית עד שביום ו' באדר תשט"ו (28.2.1955) נפל בקרב יחד עם שבעת חבריו-לנשק בשערי-עזה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה ושני ילדים. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".