קרוק, אלדד (“דדי”)

בן מרדכי וג'ניה. נולד ביום כ' בתשרי תש"ו (27.9.1945) בשפיים. בבית-הספר שבקיבוץ סיים את לימודיו בי"ב כיתות. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד". מגיל צעיר היה עדין ורגיש מאוד. תמיד התחבר למשחקי הבנות כי לא אהב את "הפראות" שבמשחקים של הבנים. תמיד חיפש אחרי הצמח והפרח ולא אחרי הטרקטור. לאחר-מכן עבד במזכירות הקיבוץ המאוחד – אגף חברות-הנוער. היה פעיל בוועדת-התרבות של המשק. וכשהתבגר היה מנגן על כלי-נגינה שונים. אהב לבלות בחיק-הטבע ובין יצירי הטבע ויותר מכן אהב את הארץ על הריה ויעריה ואף את המדבר הגדול – ובמיוחד את החי השוכן בקרבו. טיול לגביו היה יותר מאשר התרשמות סתם מן הנוף; כי תמיד ידע למצוא את הדברים הקטנים, את כל אותם צדפים ואת החי המסתתר בין האבנים הקטנות. את כל מעשיו היה מלווה חיוכו המלבב כשזיק של אהבה היה מרצד בעיניו. הוא תמיד היה מוכן לעזור לכל והיה קשוב לזולת מתוך הזדהות אתו. עבודת-כפיים היה אהובה עליו והוא היה זריז מאין כמותו בעבודה. אמונה חזקה היתה לו בחברה וביכולת הגדולה שיש לחברה הקיבוצית. אלדד הצטיין ב"יחסי ציבור", בהצליחו להוות את הגשר החי בין בני-המשק ובין חברות-הנוער הנקלטות בתוכם; למצוא את השביל לכל לב. בנובמבר 1963 גויס לצה"ל והיה יוצא למילואים מפעם לפעם. בפרוץ מלחמת ששת הימים נפצע אלדד תוך כדי לחימה עם האויב המבוצר בתעלות. פציעתו אמנם היתה פציעה קלה ואלדד ביקש שפצעי-חבריו ייחבשו תחילה; אך אז נפגע שנית ובפגיעה זו מצא את מותו; זה היה ביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בקרב שנערך בשעפת באיזור ירושלים. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשפיים. קיבוצו הוציא עלון לזכרו – "ביטויינו". כן הופיעה חוברת לזכרו בשם "אלדד". בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו.