קרוצ’יק, רפאל (רפי)

בן חווה וצבי, נולד ביום כ"ו בחשוון תרפ"ט (9.11.1928) בירושלים. משפחתו עברה לתל-אביב ואחרי סיום לימודיו בבית-הספר היסודי "תל-נורדוי" בתל-אביב יצא עם חברת-נוער ארצישראלית לדגניה ב', שם השלים את השכלתו הכללית, התעמק בבעיות חברתיות ורחש יחס של כבוד לעבודת כפיים. הוא התקשר אל המקום וכשגדל התקבל כחבר קבוע במשק. תחילה התנהג בשובבות מרדנית כלפי הגדולים והללו נהנו מלשונו השנונה וההיתולית, אך משהתערה בעבודה וראה את עצמו כאחד החברים המבוגרים התמזג יפה עם החברה. רפאל עבד במטעי הבננות, השתוקק מאוד לנהוג בסוסים, אך משבגר לא העביר את תשוקתו ל"עגלונות ממוכנת" דוגמת טרקטור או קומביין כרבים אחרים מבני גילו, אלא דבק בענפי המספוא והרפת. הוא העמיק שורשים במשפחת דגניה ב' והקים בה גם את קן-משפחתו הפרטי. מנעוריו היה חבר ב"הגנה", עבר קורסים שונים ובכללם למ"כים וחבלה. בחורף תש"ח, בתחילת מלחמת-העצמאות, שירת כמפקד כיתת חבלנים וביצע משימות רבות באומץ ובזריזות, ביניהן פיצוץ בתים בהתקפה הראשונה על צמח. בניגוד לכלל המקובל, שעל החבלן לסגת יחד עם כל הלוחמים, פסק הוא: "החבלן הוא האחרון לעזוב את הבית". כשפוצץ ביום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948) בניין משטרת צמח, מבצע שכתוצאה ממנו פינו הערבים את צמח ועד בוא הסורים הוסר הסיוט מעל עמק הירדן, נפצע קשה ובו ביום נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בדגניה א'. זכרו הועלה בחוברת "בשער, דגניה ב' בקרבות".