קרופניה, שלמה-חיים

בן משה וחנה. נולד ביום א' בניסן תש"ח (10.4.1948) בקאסל אשר בגרמניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949 וכשהגיע שלמה לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי "בית אור" במושב קדרון. לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" שברחובות. אף כי לא שקע רק בלימודיו בכל זאת הצטיין בהם כי חרוץ היה. ככל בן-מושב ואף יותר מאחרים הבין שלמה שהוריו זקוקים לעזרתו במשק – ובמסירות, באהבה ובשמחה היה עובד במשק-הוריו. הוא היה נראה לעתים עובד בחצר במרץ רב ושר בקול רם מתוך חדוות-חיים וחדוות-יצירה, כי עליז היה מטבעו ואהב את החיים ואת כל אשר בהם. במסיבות הפך למרכז החברה ועם כל עליזותו ידע לגלות רצינות בשעת-הצורך והתבלט בשיקול-דעת ובתבונה. לא פעם עזר לחבר חלש בהכנת שיעוריו או בלימודים לקראת מבחן. רגיש היה במיוחד לבעיות של צד אישי וחברתי ולא ידע שלוה בנפשו כאשר חשב שנעשה עוול למישהו. שלמה ידע גם להיות חבר טוב וידיד נאמן ועם זאת ידע להתווכח עם חברים שחלק על דעתם. בכל הויכוחים הוכיח הגיון בריא ופיקחות רבה. באוגוסט 1966 גויס לצה"ל ושילב את שירותו הצבאי עם לימודיו; הלא כן עתיד מזהיר היה צפוי לו לשלמה. אך עוד הוא משרת בשירות-חובה ושלמה מצא את מותו בשעת מילוי תפקידו; זה היה ביום כ"ה בניסן תשכ"ט (13.4.1969). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקדרון. מחנכו במשך ארבע שנים בבית-הספר "אורט" סיפר כי שבועות מספר לפני שנפל פגש אותו בחצר בית-הספר "אורט" ממהר לחזור ליחידתו, אלא שהוא רצה עוד להספיק לפגוש במחנכו. הוא סיפר למחנך על לימודיו בטכניון-ערב ועל תכניותיו לאחר שחרורו מן הצבא. הוא היה מאושר שבעוד מספר חודשים יחזור ללימודים. המחנך ציין את מנהגיו הנימוסיים שלא לקפוץ בראש ולא להתבלט מתוך הקהל; מעולם לא היה נכנע לשקר המוסכם. הוא המשך וציין את חריצותו בשעת-לימודיו. גם בבואו הביתה לחופשת-יום או לסוף שבוע מן הצבא היה נרתם מיד לעזרה במשק, ובגמרו את העבודה היה מאחר שבת ליד שולחן-הלימודים ורק כאשר נערכה מסיבה בכפר הניח את ספריו לשעה קלה והלך למסיבה להפיח בה רוח חיים ושובבות. בחוברת של בית-הספר התיכון המקצועי "אורט" ועיריית רחובות – בהוצאת מועצת התלמידים – הובאה רשימה עליו. כן הועלה זכרו בחוברת של מושב קדרון בהוצאת וועד הכפר וחבריו, ובחוברת שהוצאה על-ידי יחידתו.