קרופינסקי, נתן

בן איטה-לאה ושמואל, נולד בשנת 1905 בעיר ויסוקו-מזובייצק בצפון פולין. בביתו קיבל חינוך לאומי ומשגדל המשיך במסורת הציונית של בית אביו והיה מראשי הפעילים למען הקרנות הלאומיות. לפרנסתו עבד כפרוון וככובען. בראשית מלחמת-העולם השנייה שירת בצבא הפולני ונלחם בחזיתות נגד הפולשים הגרמנים ממערב והרוסים ממזרח. משפסקה ההתנגדות הפולנית הוכנס עם כל היהודים לגיטו. הוא הצליח להוציא משם את הוריו ואת אישתו וילדו, אבל הם נתפסו בדרך והובלו להשמדה באושוויץ. הוא עצמו נשאר עוד בגיטו להציל נפשות נוספות וברגע האחרון הצליח להימלט מתוכו עם חבריו וניצל מהיריות שירו אחריהם הגרמנים. כשנתיים חי ביערות, עד שהגיע הצבא הרוסי, אליו הצטרף ולחם בשורותיו. אחרי השחרור היה פעיל במפלגת ה"איחוד", בעזרה לשרידים וייצג את שארית הפליטה של עירו בוועד המחוזי בביאליסטוק. בהיותו עסוק בעזרה לאחרים דחה את עלייתו שלו לארץ למועד מאוחר יותר, וכשהעפיל והגיע ארצה במטוס, ב-2.12.1947, כבר מצא את היישוב נתון בסערת ראשית מלחמת-העצמאות. תחילה התגורר בבית אחותו הנשואה בגבעתיים ושם הצטרף מיד לשירות המשמר האזרחי והשתתף בהגנת המקום. כשנסע לבקר את אחותו השנייה בחיפה נפגע בהתקפה ערבית על התחבורה בוואדי ניסנאס ונפל ביום ג' באדר ב' תש"ח (14.3.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.