קרונברג, זאב (וילי)

בן קמילה ויוסף, נולד ביום י"ז בכסלו תרפ"ג (7.12.1922) בווינה, בירת אוסטריה. למד בבית-ספר תיכון ובחודש פברואר 1939 עלה לארץ והוא בן 17. אביו העפיל לארץ, אך אמו לא הצליחה להגיע אל משפחתה ונספתה בשואה. בבואו לארץ נשלח זאב לרמת דויד להתחנך בחברת-נוער. יחד עם קבוצת חברים עבר אחר-כך למעלה החמישה ושם יצרו גרעין כדי להתכונן לחיי קיבוץ עצמאיים. עם גמר הכשרתם עברו לקבוצת "הדסה" בחדרה. היה בין החברים המסורים בקבוצה ותמיד הביע אמונתו בעתיד הארץ. זאב ראה את מולדתו בבנינה, לאחר שעבר את תקופת הרדיפות הנאציות בחוץ-לארץ, והיה מאושר שהגיע לסוף נדודיו. עבר הכשרה באשדות יעקב. היה מגויס בתקופת הנוטרות בארץ, ועם הקמת הפלמ"ח היה בין ראשוני חבריו. באוקטובר 1947 החל לעבוד בבית-החרושת "שמן", כדי לעזור למשפחה, ולאחר חודשים מספר התגייס למערכה ושירת בחטיבת "כרמלי". בימי המערכה על יחיעם התנדב לפריצת המצור. הוא לא היה אמור לצאת לפעולה זו, אך תבע לשתפו בשיירה, ממנה לא חזר עוד. השיירה יצאה מנהריה ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשיכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב וזאב ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.