קרול, יעקב-ישעיהו

בן זיסל ואריה, נולד ביום י"ט באב תרפ"ט (25.8.1929) בעיר זדונסקה-וולה, פולין. בשנת 1936 עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו בתל-אביב. הוא סיים את בית-הספר "תחכמוני" בהצטיינות וניתנה לו האפשרות להיבחן לקבלת מלגה להמשך לימודים, אך הוא ויתר עליה והחל ללמוד בישיבת הרב עמיאל. שם למד שנה אחת והפסיק את לימודיו כדי לעבוד ולתמוך בהוריו. בימים עבד במקצועו, מכונאי מנועים חשמליים, ובערב למד והתכונן לעמוד בבחינות הכניסה לכיתה השישית בגימנסיה "השכלה". הוא עמד בבחינות ונתקבל לכיתה השביעית. בשעות הפנאי המשיך לקנות תורה ודעת אצל הרב רפאל ארליך. אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות, ניבא לו לבו, כי "ביצוע החלטת או"ם ידרוש מאיתנו דם רב", ונכון היה לכך ברטט שבקדושה. עם הקמת מדינת ישראל התגייס לצבא ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ואחר-כך הועבר לפלוגה דתית בחטיבה. כבן למשפחה שומרת דת ספג מילדותו אהבת ישראל וחיבת הארץ. בתפקידו כלוחם ראה את קיום מצות "קידוש השם". היה שומר מצוות ואף בחזית היה נזהר במצווה קלה כבחמורה. אם כי היה ידוע-חולי והרופאים יעצו להעבירו לתפקיד אחר – בחר בתפקיד קרבי ולא הסכים להחמיץ זכות זו של כיבוש הארץ, שדורות כה רבים נכספו אליה ולא זכו. שש היה אלי קרב בחיוך על פניו. בחופשה האחרונה שבילה בביתו, לפני צאתו לקרבו האחרון, אמר לאמו, שהתאוננה באוזניו על קשיי חייו ועל הסכנות שהוא נתון בהן: "אל תדאגי, אמא, מדינה עברית תהיה, ועלייה חפשית – בוודאי ובוודאי". בעת מבצע "חורב" נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום ב' דחנוכה, כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה. ביום כ"ד באייר תש"י (11.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.