קרול, אריה יעקב
בן שפרה ויהודה, נולד ביום ד' בכסלו תשכ"ד (19.11.1963) בתל-אביב. שנות ילדותו של אריה עברו עליו באווירה של משפחה חמה הנמנית עם הזרם הדתי. מגיל ילדות ועד סוף "חבריא ב" השתייך לתנועת הנוער בני-עקיבא. הוא למד בבית-הספר היסודי "דיזנגוף" ואחר כך עבר לתיכון "צייטלין" שבו סיים את בחינות הבגרות במגמה ישיבתית ריאלית-פיסיקלית. לכאורה פרק חיים רגיל לגמרי, המאפיין בן תל-אביבי, מחובשי הכיפות הסרוגות, אך ורק לכאורה: שכן עם כל השגרתיות שבמסלול, ידע אריה לתת ביטוי לייחודו בכל שלב של צמיחתו מנער רך וכשרוני לבחור מוצק העומד על דעתו. בין השאר היה מוסיקלי מאוד וניגן בקלרנית בתזמורת הנוער של עיריית תל-אביב. בבגרותו למד לנגן בגיטרה. חיבה מיוחדת רחש לבעלי-חיים. אריה היה מלא חדוות חיים וחיוניות שלא פגה מעולם. הסיסמא השגורה על פיו הייתה: "לא לבזבז אף רגע אחד מהחיים! להספיק כמה שיותר לנצל את הזמן!" סיסמת חיים זו מעוגנת בחיוך נצחי ובמעשי-קונדס. כשאריה היה מגיע לפעולה בסניף בני עקיבא או לפגישה עם החבר'ה, כמו רוח חדשה החלה מנשבת, מעין של נעורים ורעננות, עם הרבה מרץ, לא לשקוט על השמרים… בד בבד עם אותה חדוה, גם ידע לשים גבול למעשי-הקונדס, לשקול דברים ברצינות, ולדבוק תמיד באמת, בצדק ובטוהר המידות. כדי להוציא את האמת לאור לא נרתע גם מלהלחם בכל עוז. מאחר שנותרו לו חודשים מספר בין סיום התיכון לגיוס, החליט אריה לנצלם לטיול בעולם. בהגיעו לארה"ב ניסו בני משפחה לפתותו בפיתויים חומריים כדי שישאר, אך הוא הגיב בחיוך סלחני, וכאשר נודע לו בשיחה טלפונית לארץ שגיוסו הוקדם, חזר מייד ארצה. בהתגייסו לצה"ל, אך טבעי היה שיתנדב ליחידת עילית. תחילה חשב על הקומנדו הימי, אך כיוון שמעולם לא חש עצמו כדג במים, הצטרף לשורות הצנחנים. תוך כדי המסלול עמדו מפקדיו על תכונותיו, והמרגמה הכבדה, אשר הפילה חיתתה על כל צנחן, עברה לשכון דרך קבע על גבו החסון של הבחור התל-אביבי. מסע-כומתה, שהחל בצניחה ונמשך בהליכה רצופה של 87 ק"מ עם כל הציוד על הגב, היה מבחן לא קל, אך לא בחור כאריה יכנע. הוא העמיס על גבו גם את האלונקה, ולאחר יממה קידם בחיוך מאושר את הוריו שהמתינו לו בנקודת הסיום. מלחמותיו למען הצדק לבשו גון עז יותר בשרותו הסדיר, כל עוול, ולו הקל ביותר, שנעשה לאחד מחבריו, עורר מייד את חוש הצדק הרגיש שלו, ואחת היא אם בעל-דברו היה מ"כ פשוט או המג"ד בכבודו ובעצמו. ביום 20.1.1983 נפצע אריה קשה בתאונת אימונים ברמת הגולן ושישה ימים נאבק על חייו. הוא נפטר בבית החולים ביום י"ב בשבט תשמ"ג (26.1.1983) והובא למנוחות בבית-הקברות בנחלת-יצחק, סמוך לקבר דודו יעקב קרול שעל שמו נקרא, אשר נפל בקרב על שחרור כיס פלוג'ה במלחמת השחרור. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "אריה משך את תשומת לבי בראותי אותו משקיע ומפגין רמה גבוהה באימוניו, כרגם במחלקתו, מעבר לאבידה למשפחה איבדו הגדוד וצה"ל חייל מצטיין"
