קרויזר, שלמה

בן שלומית והרב יהודה. נולד בבית החולים "הדסה הר הצופים" שבירושלים, אור ליום י"ב בשבט תשמ"ג. בן ראשון אחרי ארבע בנות ו"בכור" לארבעה בנים שנולדו אחריו. האחיות בבית החולים קראו לו "המלך". שלמה היה ילד מתוק וחייכן, מלא חיים ועדין נפש שמצא חן בעיני כל רואיו. שלמה גדל ביישוב מצפה יריחו, השוכן בין העיר מעלה אדומים לים המלח. עד כיתה ד' למד שלמה במסגרות הלימוד שביישוב מצפה יריחו ולאחר מכן עבר עם חבריו למחזור ללמוד בבית הספר הממלכתי-דתי "מעלה התורה" שבמעלה אדומים. בתיכון למד בישיבת "נתיבות יוסף" שבמצפה יריחו. לאחר סיום לימודיו בישיבה התיכונית למד כשנתיים בישיבת ההסדר שבצפת, ולאחר מכן, התגייס לצבא לשירות מלא. שלמה היה בעל יכולות גבוהות, חבר נאמן, רגיש ומסור, רחב לב ונדיב, בעל חסד, צנוע ועניו, תלמיד מצטיין, שחקן כדורסל מצטיין, מנהיג כריזמטי, חובב סנפלינג, צלילה וטיולים. אהב את הארץ בכל מאודו, "חרש" את שביליה לאורכה ולרוחבה. התנדב למגן-דוד-אדום ותפקד כחובש מסור ואחראי. את שירותו הצבאי התחיל שלמה בקיץ תשס"ג, בחטיבת "גולני" בגדוד 12, ומשם יצא לקורס מ"כים. לאחר מכן הדריך שמונה חודשים בקורס מ"כים ואחר כך יצא לקורס קציני חי"ר. שירת כקצין מצטיין בנח"ל החרדי והתקדם לתפקיד סגן מפקד פלוגה. בתפקידו האחרון היה מפקד פלוגה בגדוד "חרוב" של חטיבת "כפיר". היה קצין מוערך ונערץ, אשר חייליו נתנו בו אמון ללא סייג והלכו אחריו תוך מיצוי המירב מעצמם, ינקו ממנו אהבת ארץ ישראל, מידות טובות, דרכי מוסר ויחסי אנוש. שלמה דאג לחייליו כאב לילדיו ואלה מצאו אצלו אוזן קשבת לכל צורכיהם. ביום ראשון בערב, אור ל-ב' בכסלו תשס"ח, חזר שלמה הביתה מהצבא, ובדרכו אסף מבית הספר "מקור חיים" את אחיו הצעיר ישי ושלושה מחבריו. גשם ראשון ירד, ולמרות נהיגתו הזהירה והאטית, החליק הטנדר הצבאי על הכביש הרטוב והתנגש חזיתית באוטובוס ההסעות של המועצה האזורית מטה בנימין. שלמה, ישי ושניים מחבריו – אחיה חורי ואיתן אורנבך – נהרגו במקום. שלמה היה בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבגבעת שאול בירושלים ונטמן בסמוך לאחיו. הותיר הורים, ארבע אחיות – יפעת, מיכל, יעל ואילת ושלושה אחים – יצחק, חגי ואריאל. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. אוהביו של שלמה הפיקו סרטון המתאר את דמותו ואת סיפור חייו. הסרטון מופיע באינטרנט, בכתובת http://www.youtube.com/watch?v=WMNJCV7dxpM.