קרודו, יצחק

בן כוכבה ואברהם, נולד בשנת תר"ץ (1930) בעיר איזמיר, תורכיה, שם סיים בית-ספר יסודי. בשחר נעוריו נתייתם מאביו, נמסר לבית-יתומים, אך עזב אותו כדי לתמוך באמו האלמנה. בשנת 1942 עלה לארץ ברכבת דרך סוריה. בארץ התקבל לישיבת "בני- עקיבא" שבכפר הרא"ה, אך משום שלבו נמשך לחקלאות הצטרף להכשרת "הנוער העולה" התורכי בטירת צבי ושהה שם שנתיים. אחרי-כן עלה להתיישבות בסביבת נתניה. בקיבוץ נשא בכל התפקידים שהוטלו עליו ובאמצעות הקיבוץ תמך באמו שנשארה בחוץ-לארץ. כעבור שנה עבר להתיישבות ליד כפר אתא ושם ישב עד התגייסותו. בהיותו בטירת צבי הצטרף לפלמ"ח והתאמן בו במשך ארבע שנים. היה חבר ב"הגנה". אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, התגייס לצבא ושירת בחטיבת "כרמלי". יצחק השתתף בכיבוש חיפה, עכו וכפרים שונים (בכלל זה לוביה, שליד סג'רה) בכל הגליל המזרחי והמערבי. ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) בשעת התקפה על סג'רה, נפצע ברגלו וגם מפקדו נפצע קשה. המפקד פקד על יצחק להשאיר אותו במקומו ולהימלט, אך יצחק סירב וניסה להצילו ואכן הצליח להוציא אותו ממקום-הסכנה – אך שניהם נפגעו מצרור כדורים ומתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.