בנם הבכור של דאינה ואנדריי. נולד ביום י"ב בכסלו תשמ"ה (5.12.1984) בכרמיאל, בה גדל והתחנך. מיכאל החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "אשכול" וזכור כתלמיד שקט ושקדן. הישגיו בלימודים היו מרשימים והוא גילה נכונות לעזור ולתרום לאחרים ככל שנדרש. למיכאל היו תחביבים מגוונים, ואל כל אחד מהם התייחס ברצינות וביסודיות שאפיינו אותו: במשך שנה עסק בציור, שנה נוספת התאמן בשחייה וכן טיפח בשקידה אוסף בולים מרשים. מיכאל המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים והתיכון המקיף "אורט הורוביץ", במגמה הראלית. בתקופה זו הלכה ונתגבשה אישיותו והוא היה לנער פיקח, טוב לב ורציני, אשר תמיד שאף ליותר. ואף כי היה מופנם ושמר לעצמו את מחשבותיו ורגשותיו, היה מיכאל אהוב על חבריו ועל מוריו. בשעות הפנאי אהב לקרוא ספרי מתח ומדע בדיוני, התעניין רבות במכוניות ואהב מוזיקה שחורה. לאחר שקיבל רישיון נהיגה אזרחי עבר מיכאל קורס נהיגה קדם-צבאי ובראשית חודש אוקטובר 2003 התגייס לצה"ל. הוא שובץ בחיל הלוגיסטיקה ושירת בפיקוד המרכז כנהג בחטיבה המרחבית "מנשה" שבאוגדת יהודה ושומרון. בתקופת שירותו הפגין אכפתיות רבה כלפי חבריו ומפקדיו, היה מתחשב, הרעיף חיוכים ואהב להתבדח. כהוקרה על עשייתו ותרומתו, הוענקה לו ביום העצמאות החמישים ושבעה של מדינת ישראל (אייר תשס"ה, אפריל 2005) תעודת הצטיינות מטעם מפקד איו"ש. מפקד היחידה יודע לספר על חייל מעולה, משכמו ומעלה: "בתקופה הארוכה שבה שירת במחלקת ההגנה המרחבית התגלה מיכאל כחייל למופת. הוא היה מעמודי התווך של המחלקה ושימש דוגמה לחבריו. מיכאל התנדב ראשון לכל משימה והקפיד על קלה כחמורה. הוא הקרין תחושת ביטחון על הסובבים אותו והפגין משמעת עצמית ראויה לציון. באופן ביצוע תפקידו קידם מיכאל רבות את המחלקה. מיכאל היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו גם יחד – אדם רציני, פיקח וחייכן. היה לנו הכבוד והעונג לעבוד עמו". בקיץ 2005 תרם מיכאל את חלקו בביצוע תכנית ההתנתקות באזור צפון השומרון, וסייע רבות בעבודת הכוחות המפנים. סמל מיכאל קרדוש נפל בעת מילוי תפקידו ביום י' בכסלו תשס"ו (11.12.2005) והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכרמיאל. הותיר הורים ואחות – מיכאלה. ספד למיכאל רב-סרן אבינועם, קצין הגזרה המרחבית "מנשה": "מיכאל, אין מילים לתאר את ההלם שבו נותרנו. החיוך שנסוך על פניך עדיין חרוט בזיכרוננו. עיניך המחייכות הנישאות אלינו מקומתך הגבוהה, טוב לבך ונכונותך להושיט יד בכל משימה בה נדרשת. טרם עיכלנו את האובדן והלב ממאן להאמין. אמש, עם קבלת ההודעה, קיוויתי כי זוהי טעות; גם בנסיעה אליך רציתי להתעורר מחלום הבלהות. כשפגשתיך בהר הטובל בירק הזה, קיללתי את המקום, בזתי לרגע. בהרימי את ראשי עת מחיתי דמעה, נפרש מתחתיי הנוף המרהיב של הארץ הזו שכה אהבת לטייל בה. בנוף זה אנו מלווים אותך היום בדרכך האחרונה. בלבנו תיזכר תמיד כאהוב וחייכן. מיכאל שכה סמכנו שיעשה את הטוב ביותר תמיד. חייל טוב עם יכולות ורצון, כחבר, פשוט וטוב – מיכאל". הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, כתב למשפחה: "מפקדיו של מיכאל מספרים כי היה חייל מיוחד במינו, אדם רציני ומסור, שעשה את עבודתו במקצועיות, במסירות ומתוך יחסי עבודה טובים. מיכאל היה אדם חברותי, שהפגין אכפתיות רבה כלפי חיילי המחלקה והיה כחוט המחבר ביניהם. דואב הלב על מותו של מיכאל בטרם עת. זכרו יהיה נצור בלבנו תמיד". מזל, המחנכת מבית-הספר "אורט הורוביץ", נשאה דברים בהלוויה: "מיכאל, הכרתיך, שקט, צנוע, ביישן וחייכן. שלוש שנים עברו עלינו יחדיו בבית-הספר, היית אהוב על חבריך לכיתה ועל מוריך, בזכות החיוך הביישני, נימוסיך והליכותיך הנעימות. תמיד הגעת להישגים מרשימים, ושאפת אף ליותר. אני יודעת כמה היו הוריך גאים בך. בסיום י"ב נפרדנו, בהבטחה שתחזור. מיכאל, חיכיתי שיום יבוא ותגיע לבית-הספר, לבוש מדים, עם החיוך הביישני האופייני לך. אך לצערי, במקום זאת באתי אני אליך, להיפרד ממך. אני נפרדת ממך בשם תלמידי הכיתה, שחלקם כאן, חלקם עדיין לא שמעו ולא הצליחו להגיע, ובשם צוות המורים אשר זכו להכיר אותך וללמד אותך משך שנות לימודיך בבית-הספר. מיכאל, נזכור אותך תמיד כאחד מאתנו!".
