קראוס, אימרה (“אימי”)
בן אמיל ושרה. נולד ביום כ' בתמוז תרצ"ד (3.7.1934) בעיר נירבטור אשר בהונגריה. בילדותו עברה המשפחה לגור בעיר דברצן. אימרה סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי והמשיך ללמוד מכשירנות בבית-ספר מקצועי. בסיימו את לימודיו עבד במפעל הסמוך לבית-הספר. עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נכלא עם בני-משפחתו במחנה גרמני אך לאחר המלחמה שוחרר והמשפחה חזרה להונגריה; אביו נספה במלחמה. בגיל עשרים שירת בצבא ההונגרי שנתיים ימים ויום לפני פרוץ מרד הונגריה (1956) השתחרר וחודש לאחר-מכן ברח עם משפחתו ובפברואר 1957 הגיע לארץ- והוא אז בן כ"ג. אמו ואחיו הצעיר נשארו בהונגריה והובאו לאחר-מכן לארץ. מטבעו היה שקט, שוקד על לימודיו והצטיין בעבודה מעשית. אהב קריאה והקדיש את מירב זמנו למשפחתו. בעלותו לארץ בבגרותו הצליח להיקלט בארץ אף שלא ידע את שפתה והתגבר על קשיי הקליטה. לאחר זמן נקלט ב"שירותי הנמל המאוחדים". בין תחביביו היה איסוף בולים. ביולי 1965 לקח אשה והקים את ביתו בחיפה. עם הולדת בנותיו לא היה גבול לשמחתו וכאן נתגלה לבו הרגיש. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל ובקרב שנערך בדרדרה שברמת-הגולן, ביום החמישי לקרבות הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל. אימרה נלחם באומץ-לב והוכיח את נאמנותו לתפקידיו ולחבריו. הניח אישה ושתי תינוקות-תאומות, אשר מלאו להן שנה וחודשיים בנפול אביהן. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. זכרו הועלה בחוברת "נחשוני הגולן" שהוציא גדודו.
