קציר רייכר, מרים
בת גיטה-מרגרטה ומרדכי, נולדה באורשובה שברומניה ביום ח' בניסן תרפ"ב (6.4.1922). בעירה למדה בבית-הספר היסודי ואת לימודיה בבית-הספר התיכון עשתה בעיר טימישוארה. ילדות מאושרת עברה עליה בבית הוריה, שם גם ספגה הכרה לאומית וציונית אשר עודדו אותה, בעקבות אחותה ושני אחיה הבוגרים, לעזוב את הגולה ולעלות לארץ-ישראל. באביב של שנת 1940 יצאה בחברת נערות נוספות בנות גילה, לדרך הארוכה והמסוכנת דרך מדינות ערביות לארץ-ישראל. בארץ התקבלה ללימודים בבית-הספר לצעירות בנהלל אולם הלימודים שם לא נעמו לה והיא עזבה את בית-הספר והצטרפה לקיבוץ עברון. בשנת 1942 נשלחה על-ידי קיבוצה להחזיר ימי עבודה לקיבוץ משמר העמק ושם הרגישה כי מצאה את מקומה ושם תבנה את ביתה. הנערה הצעירה נראתה לחברי הקיבוץ כ"נטע זר" אולם לא עברו ימים רבים ורצונה העז להשתלב בחיי הקיבוץ והמרץ הבלתי נלאה שהשקיעה בעבודה סללו את דרכה ובמהרה הפכה לאישה הבוטחת בכוחותיה המשתלבת בחברה החדשה לה. בכל מקום בו עבדה, ברפת, במטבח או במחסן הבגדים, הוכיחה את יכולתה הרבה בעבודה ובארגון. מירי נישאה לאליעזר קציר (לידא), חבר קבוצת ההשלמה הארץ-ישראלית שהצטרפה לקיבוץ. חלום חייה היה לצאת ללימודים כדי להרחיב את האופקים וזאת כדי לשרת טוב יותר את החברה בה היא חיה. כשאר חברי הקיבוץ הצטרפה מירי ל"הגנה" ומילאה תפקידי שמירה והגנה על המשק שהותקף ב-4.4.1948 על-ידי צבא קאוקג'י. ביום כ"ג בכסלו תש"ט (25.12.1948) הופצצה משמר העמק מהאוויר, ובין הנפגעים היתה מירי והיא בחודש התשיעי להריונה. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות במשמר העמק. שמה הונצח בספר "לזכרם – חללי הקיבוץ הארצי".
