קצביץ’, רני (רנצ’ו)
בן צביה ומשה. נולד ביום כ"ח בתשרי תשל"ה (14.10.1974) בקרית טבעון, אח לאלדר ולגילי. "נתתי לו כל שאפשר לתת: שיר וחיוך ורגליים לרקוד, יד מעודנת ולב מרטט ומה אברך לך עוד?" (רחל שפירא, "מה אברך"). מי שהכיר את רני יודע – רני בורך בכל. ילד עם חיוך שלא מש מפניו היפות, לב מרגיש ונשמה מעודנת. ספורטאי מצטיין, תלמיד טוב, מדריך אהוב וחבר נאמן. היו רבים שזכו להיות חבריו, הילדים מבית-הספר היסודי והשכונה, הנערים והנערות מהתיכון והחבר'ה מהצבא. לכל מקום אליו הגיע חזר עם חברים ומי שהיה חבר, הבין שזכה בחברות מיוחדת, בחברות עם נער שידע להעריך בני-אדם, שידע לאהוב ולהשקיע בקשר. בחור עם קסם שאי-אפשר לעמוד בפניו. יחד עם המעורבות החברתית הגדולה מצא זמן לטייל עם קשישה את טיולה היומי, באהבה ובסבלנות. כשהתגייס, לא נמצא לו תחליף, כי הקשישה רצתה רק "כמו רני". אבל כמו רני אין ולא יהיה. רני התגייס לצה"ל ביום 22.3.1993, לאימוני טירונות של חה"ן גבעתי. הוא היה גאה ומאושר, כאשר סיים קורס חובשים קרביים בהצטיינות וחזר ליחידתו כחובש הצוות. כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום ט' בתשרי תשנ"ד (23.9.1993), ערב יום כיפור, נפל רני במהלך מסע נורא, שהחל כנגד כל הסיכויים – מסע אלונקות, שבוצע תוך חריגה בוטה מהוראות הבטיחות באימונים. במקום שמונה נושאי אלונקה בצוות נשאו את האלונקה רק ארבעה לוחמים. מפקדיו של רני לא השכילו לראות את הסימנים ופקדו על רני לסחוב את האלונקה ללא החלפה, עד שכלו כוחותיו. רנצ'ו הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקרית טבעון. בן תשע עשרה היה בנופלו. להוריו, צביה ומשה, היה יותר מבן, היה חבר אוהב ומקסים. לאחיו, אלדר, היה אח יחיד ומיוחד. לחברתו, איילת, היה יותר מחבר, הוא היה החבר הראשון. כתשעה חודשים לאחר מותו, הצטרפה למשפחה אחותו גילי. תינוקת שלומדת להכיר אח אהוב שאיננו. "הנער הזה עכשיו הוא מלאך, לא עוד יברכוהו ולא עוד יבורך. אלוהים, אלוהים, לו אך בירכת לו חיים"
