קפלן, שלמה

בן אהובה וצבי-דוב, נולד ביום ה' בסיוון תרע"ט (3.6.1919) בעיר ארן, ליטא, ובשנת 1933 עלה לארץ. מיד החל בחיי עבודה ולימוד. ביום היה עובד ובחלק משכרו היה מממן לעצמו שיעורי-ערב ליד הטכניון. בעמל רב רכש לו השכלה תיכונית. היה חבר ה"הגנה" מנעוריו. בשנת 1941 עבר לירושלים. הקים משפחה, חי חיים שקטים ואת פרנסת משפחתו מצא במסחר. את זמנו הפנוי וכל מרצו הקדיש ל"הגנה" – זמן-מה גם ל"מכבי-אש" – והיה מדריך מעולה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס מיד, על אף אסונו (מות אישתו), ושימש סגן מפקד פלוגה בירושלים הנצורה, היה שותף לעמידת הגבורה של תושבי שכונת כרם אברהם בזמן היותה נתונה בלי הרף להפגזות האויב. הוא היה בין אלה שבזו לסכנות ורגיל היה לקבל על עצמו כל שליחות קשה לעמדות מרוחקות, כדי לא להטיל פקודה כזאת על זולתו. שלמה ידע לעודד את פקודיו ולרומם את רוחם בהתנהגות למופת. הוא העביר תחמושת לשכונת פאג"י המנותקת, כאשר נודע לו שאזלו שם הכדורים. דאג כאב לפקודיו וחילק להם אוכל והלבשה, אשר הצליח להשיג בעזרת קשריו המרובים, בהעדיפו תמיד את הנצרך ביותר ואת הקרוב לו פחות. ביום ל' בניסן תש"ח (9.5.1948) פגע פגז-תבערה בבית שכנו. הוא קפץ לתוך הבית הבוער על- מנת להחיש עזרה ופגז שני ריסק אותו ואת האישה הפצועה שאמר להצילה. נקבר בשייח'- באדר א'. אחרי מותו הוענקה לו דרגת מפקד פלוגה. השאיר אחריו ילדה קטנה שהוא היה מחנכה היחיד. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.