קפלן, נחום

בן אריה וצפורה. נולד ביום כ"ז באייר תרצ"ו (19.5.1936) בירושלים. אחרי סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי למד בבית-הספר המקצועי של "אורט" בירושלים. בריא בגוף ובנפש היה ואת שמחת-החיים שלו ידע להשרות על סביבתו; החל מילדותו ולאחר-מכן בימי שירותו בצבא היה מגלה את אהבתו הרבה לחבריו-לנשק-ולמשק. על אף הבעתו הקפדנית היתה לו נפש טובה ורחמנית – וזאת גילה בכאבו את סבל הזולת ואת קיפוחו ואף לבעלי-חיים גילה רגישות מיוחדת. חיבה יתירה הראה להם ותמיד הגן עליהם וטיפל בהם – ומפני זה היה צמחוני רוב ימיו. הרבה לסייר ולטייל בארץ לארכה ולרחבה עד שהכיר כל פינה בה. השתייך להכשרת "עשת" בקבוצת אורים. גויס לצה"ל בינואר 1955 במסגרת נח"ל. אחרי סיימו קורס מ"כ היה למדריך ולאחר-מכן למפקד-מחלקה במשק ארז. את המלחמה לא אהב אולם את חובתו עשה במלוא האחריות. כמפקד היה אמנם מחמיר אך הכל העריכוהו ולא הרגישו בעליונותו בגלל מזגו הטוב והליכותיו עם פקודיו. נפל במערכת-סיני ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול וביום כ"ח בתשרי תשי"ח (23.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ב"שלושים" לנפלו הוציאה קבוצת אורים עלון לזכרו ולעוד אחד מחבריו (יוסף גל-עד). במלאת שנה הוציאה הקבוצה קובץ קטן לזכרם בשם "דומם". זכרו הועלה בספר "חיים שנגדעו" שהוצא על-ידי קבוצת ארז. כן הוזכר בחוברת שבט תשי"ז של "ניב הקבוצה". לזכרו ולזכר חבריו הוציא בית-צלצח, ההכשרה שהיתה בארז ואשר נחום היה מפקדה, קובץ "אל רעים" – עליו ועל עוד שניים שנפלו במערכת-סיני.