קפלן, חיים

חיים, בן דבורה וזאב (וולף), מניצולי השואה, נולד ביום א' בניסן תש"ז (22.3.1947) במחנה הפליטים בברגן-בלזן שבגרמניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. הוא למד בבית-הספר היסודי "שילה" ברמת-גן, בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט טכניקום" בגבעתיים, במגמה להנדסת מכונות. חיים היה תלמיד מצטיין במקצועות הריאליים ומוריו שיבחוהו על חריצותו. תמיד שאף להצטיין בכל תחום שעסק בו. הוא היה חבר ב"קלוב התעופה" ברמת-גן, והרבה לבנות דגמי מטוסים וטיסנים. כן היה אלוף הארץ בבניית טיסני מנוע גומי ואף נשלח לייצג את ישראל באליפות העולם, שנערכה בסקנדינביה בשנת 1965. היו לו "ידי זהב" ופעם בנה גם טיסן מיוחד, הטס על-פי אותות רדיו. חיים גויס לצה"ל במחצית פברואר 1967. הוא סירב להצטרף לעתודה האקדמית והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס מפקדי טנקים, ובשניהם היה חניך מצטיין. מדי חודש זכה לימי חופשה על הישגיו במטווחי תותחים, בהם השיג פגיעות טובות מאוד במטרות. אחר-כן נשלח להשתלם בקורס קצינים ובקורס לקציני שריון. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". את מרבית תקופת שירותו הצבאי הסדיר עשה בימי מלחמת ההתשה על שפת תעלת סואץ. הוא היה קצין יעיל, אחראי ומסור, אהוד ומקובל מאוד, הן על פקודיו והן על מפקדיו, בשל ידיעותיו, קור רוחו ואומץ לבו. בחוות דעת עליו כתבו מפקדיו: "הוא בעל אחריות רבה ובגרות נפשית, יציב במצבים קשים, מסור לעבודתו, מוכשר ומהיר תפיסה". בתעודת ההערכה לחייל המשתחרר כתבו מפקדיו: "חיים הוא מפקד מעולה ובעל יזמה רבה בתנאי קרב. בעל מקצוע מצטיין". לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר החל חיים ללמוד בטכניון בחיפה בחוג להנדסת חשמל. בשנת 1969 נשא לאישה את חברתו חנה. את ביתו ואת הרהיטים שבו תכנן בעצמו, עיצב ובנה את הנברשות והרכיב מערכת סטריאופונית גדולה. גם כשמלאכתו לא צלחה בידו, לא הרפה ובהתמדה רבה שקד עליה, עד שהביאה לידי שלמות. חיים היה טוב-לב ועליז, אוהב חברה ומכניס אורחים. הוא הרבה לקרוא בספרים בתחומי מדע שונים. לאחר שאמור היה לסיים את לימודיו בטכניון, התכונן להשתלם בתחום תקשורת לוויינים. במלחמת יום-הכיפורים היה חיים מפקד מחלקת טנקים, שלחמה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ בסיני. ביום ל' בתשרי תשל"ד (26.10.1973) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ואח. בתו, הנושאת את שמו – טל-חיים, נולדה בעיצומה של המלחמה. אף כי ידע על היוולדה, לא זכה לראותה. גדודו הוציא לאור חוברת לזכר חללי הגדוד, וחיים בתוכם