קפויה, משה

בן דיאמנטה וצ'לבי. משה נולד בטורקיה בט' באדר א' תש"ל (15.2.1970). כשהיה בן חצי שנה עלה משה לישראל עם משפחתו והם התיישבו בעיר לוד. בשנת 1988 התגייס משה לצה"ל ושירת כלוחם בפלוגת "עורב" של חטיבת גולני. בהמשך שימש עוזר קצין ניהול בחיל האוויר והשתחרר בדרגת סמל. לאחר השחרור פיתח וניהל עסק עצמאי לשיווק מוצרי להיט בגרמניה ובסקנדינביה. משה התגייס למשטרה ב-24.5.1998. המוטיבציה הגבוהה שלו ניכרה היטב גם בתפקידים שמילא ביחידת המשטרה המרכזית בתל אביב, שם שירת כחוקר. משה היה חבר בצוותי חקירה מיוחדים וחקר פרשיות מן המורכבות והקשות ביותר לפענוח במדינה. כמי שגדל בעיר לוד עמדה לנגד עיניו הבעיה הקשה של הפשיעה. הוא פעל בכל נפשו ובכל מאודו כדי לבער את הרע שבחברה והיה בעל מוטיבציה גבוהה, כפי שהעידו כל מפקדיו במשטרה. בקורות החיים שלו כתב משה: "אני מעיד על עצמי כאדם חרוץ, סקרן ובעל אינטליגנציה גבוהה, מהיר למידה ובעל בקיאות גבוהה ברזי הדינמיקה הבין-אישית הכוללים ניסיון רב בהנעה ושכנוע של אנשים, דבר שבא לידי ביטוי בעבודתי האחרונה (במשטרה). תחביבי כוללים בקיאות עדכנית בנושאי ביולוגיה, כימיה והסביבה. יש בי נכונות רבה לתרום מזמני וממרצי וכן מרעיונותיי לעמיתיי לעבודה ולמקום העבודה". משפחתו של משה מעידה עליו כי הצטיין בשאפתנות רבה, היה בעל אישיות רבגונית והיו לו עיסוקים ותחביבים רבים ושונים. הוא התעניין בכל דבר ובכל תחום, וטען ששינה זה בזבוז זמן. הוא סיים לימודי פסיכולוגיה, קרא, גלש באינטרנט, צייר, אהב נופים, שלח ידו בנגרות, כתב סיפורים וחיפש עוד ועוד חומר בעוד ועוד ספרים. לא היה יום שבו לא קם משה עם רעיונות חדשים והמצאות מדהימות. גם אוכל היה בשבילו אומנות. הוא היה אנין טעם וכשהיה מבקר במסעדה מעולם לא הזמין את אותה המנה פעמיים. הוא חיפש מתכונים במחשב ובספרים וניסה לבשל בעצמו תבשילים חדשים. למשה היו עוד תכניות רבות, אולם הגורל התאכזר אליו ואל בני משפחתו. בי"א בסיוון תשס"ב (22.5.2002) משה נהרג בעת שרכב על אופנועו ונפגע ממשאבת בטון אשר חצתה את נתיבו. רב-סמל מתקדם משה נפל בעת מילוי תפקידו. בן שלושים ושתיים היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו אישה בהיריון – ענב, בת – שניר, הורים ואחים. תום, בתו השנייה של משה, נולדה זמן קצר אחרי נפילתו.