קספרי, יהורם
בן אדית, עסקנית בעליית-הנוער והנס, אביו היה רופא, נולד ביום י"ג בחשוון תרפ"ד (23.10.1923) בעיר קניגסברג, פרוסיה המזרחית. עם התגברות הנאציזם הפסיק את לימודיו בגימנסיה והשתלם בבית-ספר מקצועי לקראת חיי עבודה בארץ. באביב 1939 עלה ארצה במסגרת עליית-הנוער, התחנך בבן שמן ואחר-כך למד בבית-הספר המקצועי על שם טיץ ביגור. הוא הצטרף לקבוצה מ"השומר הצעיר" ושהה עימה בהכשרה בכפר מנחם, אילון ומעברות, עד שבשנת 1943 נתקבלו כחברים בקיבוץ עברון. בכל המקומות עבד בנגרות, ובעברון גם בחקלאות, בחינוך נוער ובעבודות אחרות, ומשמצא לו את חברתו לחיים בנה את קנו המשפחתי במו ידיו בצורת בית-עץ, שהיופי והפשטות חברו בו להפליא. בחיי החברה בקיבוץ שמר על טוהר הרעיון ועל כללי "המשחק ההוגן" ביחסים בין החברים וקנה לו הרבה ידידים ומוקירים. עוד בהיותו ביגור הצטרף לחי"ש. באחד הימים הפליא את אנשי כפר פקיעין בחובשו פצע של חברו, בהיותם שם בטיול, ובן-רגע נתפרסם בכפר כ"חכים" (רופא), וכל נשי הכפר הביאו אליו תינוקותיהן כמו לרופא. או-אז צץ בו הרעיון להתמחות בשירות הרפואי של ה"הגנה". יהורם סיים קורס מקצועי ונתמנה חובש ומדריך נפתי. כשגויס בדצמבר 1947 עם פרוץ מלחמת-העצמאות עבר קורס נוסף ומונה חובש גדודי באחד הגדודים בחטיבת "כרמלי". עבד בשקידה בארגון, בהדרכה ואף בחבישה בפועל כאחד מן השורה והוסיף להשתלם וללמוד בלי הרף מתוך ספרים ומהניסיון, וכל זמנו ומרצו היו קודש לתפקידו, שהיקפו גדל בהרבה מדרגתו. רק אחרי הולדת בנו קיבל חופשה לימים אחדים. לרגל עניינים שונים נשאר תקוע בחיפה בשעת שחרור העיר וטיפל שלושה ימים רצופים בפצועי הקרבות, ולדבריו למד שם פי כמה מאשר בקורס בן שלושה חודשים. הוא המשיך בפעילותו גם בתנאים הקשים של החזית. כשבאה הדרישה למטה הגדוד בגיזרת ג'נין, שכל היודע לחבוש ייצא לעזרת הפצועים המרובים, יצא גם הוא, אף כי כחובש גדודי היה עליו להישאר במטה. תוך כדי חבישת פצועים נפצע גם הוא בידיו וברגלו בהפגזה שהתחדשה לפתע והירבתה את הפצועים. יהורם הוסיף לחבוש עד שנפגע בחוט השדרה ומחוסר אפשרות להוציאו, בגלל ההכרח לסגת מפני חידוש התקפת האויב בכוחות עדיפים, נפל שם ומת ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. קיבוץ עברון הוציא חוברת לזכרו.
