קסלמן, אריה-יהודה

בן חיה ומרדכי (מכס), נולד ביום י' בסיוון תרפ"ה (2.6.1925) בתל- אביב. כאשר מלאו לו שש שנים נלקח לארצות-הברית ולמד שם בבית-ספר יסודי. עם שובו לארץ למד בגימנסיה "הרצליה" בתל- אביב והצטיין בלימודיו. אריה-יהודה היה חבר בתנועת "הצופים" ואחר-כך מדריך בה. עם חניכיו יצא למחנות והירבה בסיורים. החל בגיל 15 היה חבר ב"הגנה" והוביל כלי נשק בנרתיק כינורו. לאחר שסיים קורס מ"כים היה מ"כ בחי"ש המגויס בימי אל- עלמיין. עם סיום חוק לימודיו בגימנסיה רצה להצטרף לפלמ"ח, אך נתקל בהתנגדות הוריו. לאחר משבר נפשי יצא לשנת-שירות בדורות. "החברה ודאי נדים לי, ובצדק," אמר. "אך בבוא העת אכריע אני ואעשה את המוטל עלי." בקיבוץ למד את בעיות הנגב ותיכן תוכניות להשקיה ושימור הקרקע. לאחר שנת השירות למד שנתיים בטכניון בחיפה ובשעות הפנאי הדריך ויצא עם כיתתו לסיורים בכפרים הערביים בכרמל והסביבה. "התיקים" שאסף וסידר בקפדנות סייעו אחר-כך לכיבוש טירה, עין ע'זאל וכפרים אחרים על-ידי צה"ל. הוא היה הסייר המוביל של מחלקת הפלמ"ח שחיבלה בראדאר על הכרמל. בשובו מן הפעולה נעצר על-ידי המשטרה. באותו זמן נפל בן-דודו, שגם שמו היה אריה קסלמן, בהתקפה על מחנה המשטרה הבריטית בשרונה (הקריה), והמאורע הזה עשה עליו רושם עמוק. מחשש הבולשת הבריטית נאלץ לעזוב את הארץ ונשלח על-ידי הסוכנות לארצות-הברית להיות מדריך בתנועת "הבונים" ותוך כדי-כך המשיך ללמוד הנדסה חקלאית במדינת אוהיו, ארצות-הברית. הישיבה בנכר היתה קשה עליו. היה פעיל בארגונים הציוניים בעיר הבירה קולומבוס. אריה-יהודה יצא למחנה-קיץ של התסדרות הסטודנטים היהודיים "הלל", ניהל ויכוחים ברדיו עם סטודנטים ערביים, הרצה על בעיות הארץ מטעם המגבית הארצישראלית המאוחדת בערים קולומבוס, ניו יורק, קליבלנד ודטרויט. בשעת החלטת עצרת האו"ם נשאר לו עוד סמסטר אחד עד לסיום לימודיו באוניברסיטה והוא הורשה לסיימו. את התעודה החשיב מאוד אך החליט לחזור ארצה. "באה העת," כתב לאמו. לפני נסיעתו נתבקש למלא שליחות מטעם ה"הגנה". הוא הזניח את לימודיו ולמד טיס בתמיכתה של קהילת יהודי קולומבוס, שנוכחה ברצונו העז ב"רכש" למען ה"הגנה". אריה-יהודה חזר ארצה דרך מכסיקו באונייה "קפאלוס", אשר שינתה את שמה ל"דרומית", שהביאה תחמושת וציוד. הנסיעה נמשכה למעלה מחמישה שבועות. אריה היה הממונה על כתב-הסתר (הקוד) אך דאג והתמסר גם לענייני הביטחון. בשיחות ההסברה שלו קירב את אנשי הצוות, יהודים ושאינם יהודים, לבעיות הציונות והדגים לפניהם בדמותו את הנוער בארץ – רציני, הגיוני וחברתי. בחודש ספטמבר 1948 הגיע לנמל תל-אביב. מיד התגייס לשירות-המודיעין ושירת בצפון. כעבור זמן-מה ביקש להעבירו לחזית. השתתף בקורס קציני-מודיעין קרביים ונשלח לחטיבת הנגב, לאזור נירים-ביר עסלוג'. שם התנדב לצאת לגיזרת עימארה-צאלים אשר את סביבתה הכיר עוד משנת השירות בדורות. ביום י"ט בחשוון תש"ט (21.11.1948) נסע בג'יפ לסיור-אבטחה. ליד עימארה עלה על מוקש אויב וכעבור שעות מספר מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.