קסטנבאום, צבי (השיו)
בנם-יחידם של חנה ויעקב, נולד ביום ל' בניסן תרע"ג (7.5.1913) בעיירה יאבורוב שליד לבוב, מזרח גליציה, וגדל בלבוב. הוא סיים בית-ספר יסודי ובהיותו בן 17 הצטרף לקן "השומר הצעיר", דבק ברעיונות התנועה בקנאות והיה לאחד מטובי המדריכים. בשנת 1934 השתתף ביסוד פלוגת-ההכשרה בפשמישל והיה בה כשנה וחצי. משם חזר לפעולה בקן בלבוב ואחר-כך עבר לפלוגת-הכשרה בקטוביץ והתכונן לעלות ארצה. כשפרצה מלחמת-העולם השנייה יצא בדרך רבת-סכנות והגיע לווילנה. שם פעל בריכוז חלוצי תנועתו ובהשתדלויות לסידור עלייתם ארצה. גם לעצמו כבר רכש דרכון ורשיון, אך לאסונו נגנבו או אבדו התעודות על סף צאתו לדרך, ומיד אחר-כך התחילה מלחמת גרמניה-רוסיה. צבי נמלט מפני הפלישה הנאצית לרוסיה ועבד שם עבודות קשות ומסוכנות, ובאחרונה עבד בקולחוז באוזבקיסטן. החזיק מעמד בתלאות ובמחלות, כי שאב אומץ ועידוד מאמונתו שסוף-סוף יגיע ארצה אל קיבוצו. לחיזוק אמונתו זו קיים בדרך המחתרת קשרים עם שליחי קיבוץ יד מרדכי שבאו לטהרן. בדרך זו קיים גם קשרים עם חברי תנועתו ברוסיה, עודד את רוח הכושלים והמיואשים ובמידת האפשר הגיש להם עזרה ממשית. כדי לממש את שאיפתו לצאת מרוסיה ולעלות ארצה התגייס לצבא הפולני, אך לא נשלח למזרח התיכון דרך פרס, אלא ליחידות שהשתתפו בשחרור פולין. אחרי המלחמה יצא לרומניה, שם התמסר לפעולה למען תנועתו בקרב שרידי הנוער שהתאספו מרוסיה, מפולין ומהגיטאות והתקשר עם מפעל ההצלה של חיילי הבריגדה היהודית. עבר לטריאסט ועבד בארגון ה"בריחה", להעברת יהודים מארצות הכיבוש הרוסי לריכוז ההעפלה שבאיטליה. ב-18.1.1946 הגיע ארצה באוניית-מעפילים קטנה ודחוסה מטען אדם, ואחרי כשלושה שבועות מעצר במחנה עתלית שוחרר והצטרף לקיבוץ יד מרדכי. הוא נקלט בעבודה ובחיי החברה ואף עמד לבוא בברית-הנישואין עם חברתו, אך הפיצוי לסבלותיו ונדודיו, שמצא כאן באושרו הצנוע, לא האריך ימים. מלחמת-העצמאות שפרצה העמידה אותו במערכה. צבי פעל כחייל מאומן במקלע נגד הפולש המצרי וכך נפל ומקלעו בידו ליד טנק מצרי שפרץ לתוך המשק ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביד מרדכי.