קסטיאל, יובל

בן שרה ואליאס. נולד ביום ז' בסיוון תשל"ח (12.6.1978) בבית- חולים "לניאדו" בנתניה. הבן הצעיר במשפחה חמה ואוהבת, אח לעמרם, דוד, מקס ורינה. יובל למד בבית-הספר היסודי "עוזיאל" בנתניה. משחר ילדותו גילה יובל עניין במגוון רחב של תחומים והיה אוטודידקט, שאל שאלות שהדהימו לא פעם את הנשאל ויחד עם זאת הצניע היטב מחבריו ומהסובבים אותו את הצלחתו הכבירה בלימודים. מוריו אמרו עליו: "בחור מבריק – תלמיד של 100." תמיד שש לעזור לחבריו שהתקשו בלימודים ולתת מעצמו. יובל היה ילד של בית, רגיש, בעל חוש הומור, שנון, שתמיד ניאות לתת מעצמו ולהיות שם בשביל כל אחד. היה בקשר מאוד חם ומיוחד עם אחייניו. יובל רצה לחיות ולמצות כל רגע בחייו, אהב לבלות עם חבריו ועם משפחתו, אהב את הים, אהב להאזין למוזיקה, היה בעל שלוות נפש ייחודית וחיוך רחב שיוצא מן הלב. יובל נקלט מהר מאוד בכל סביבה חדשה והסובבים אותו למדו עד מהרה לאהוב ולהעריץ את אישיותו המיוחדת. יובל עשה את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "שפירא". הוא דחה את שירותו הצבאי בשנתיים לטובת לימודי עתודה, שסיימם בהצטיינות ובידו תעודת הנדסאי אלקטרוניקה. בספטמבר 1998 התגייס יובל לצה"ל, הוצב בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר, נשלח לקורס בן ארבעה חודשים וסיים אותו בהצטיינות. יובל שובץ ביחידת אחזקה אווירית במעבדה למערכות צילום מוטסות. מפקדיו וחבריו אהבו ושיבחו אותו. מפקד היחידה מספר: "כישוריו של יובל יצאו לפניו עוד בטרם הגיע ליחידתו, והיה עלי להילחם מול יחידות אחרות כדי לזכות בו. חייל מסור שביצע את כל המשימות שהוטלו עליו ללא דופי, בלט בצניעותו ובשקט הנפשי שלו." יובל נהרג בתאונת-דרכים ביום י"ז בתשרי תש"ס (27.9.1999) והוא בן עשרים-ואחת. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. בני משפחתו כותבים: "חיוך, אהבתך ותמימותך ילוו אותנו עד היום שבו ניפגש שוב."