בן פלורה ואברהם. שמגר נולד באז'מיר אשר בהודו בי"א באדר תשט"ו (5.3.1955). הוא עלה לארץ בשנת 1970 ולמד בפנימיית "ניצנים" שליד אשקלון. שמגר התגייס למשמר הגבול ב-6.11.1974. בשנת 1989 החל לשרת במתקנים ברמת השרון, בנמל אשדוד, בקרית גת, בבית ג'וברין וביד מרדכי. תפקידו האחרון, מ-1995, היה בתחנת המשטרה ירוחם-דימונה בנגב. שמגר, "בבו" בפי קרוביו, התגורר בדימונה. הוא אהב את משפחתו, ובמיוחד את ספיר בנו שהיה מרכז חייו. שמגר תכנן את הבית שלא זכה לגור בו, את בר המצווה של ספיר בנו, וגם טיול גדול לארה"ב שלא הספיק לעשות עם ספיר. שמגר אהב לטייל בארץ ובעולם ולבלות בסופי השבוע, תמיד היה מוקף בחברים ואהב לצחוק וליהנות בכל רגע ורגע. הוא עזר לזולת בהזדמנויות רבות. רב-סמל מתקדם שמגר נפטר בבית החולים "סורוקה" בכ"ה בחשוון תש"ס (4.11.1999). הוא נפל בעת שירותו. בן ארבעים וארבע היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בדימונה. הותיר אחריו אישה ובן. בנו ספיר כתב לו: "לאבא היקר מכל…! השארת אותי עם אימא רק עם זיכרונות והכאב, אך אנו יודעים שאותנו אתה אוהב. אבא, אני זוכר שפינקת אותי ואת אימא בלי סוף ועד כמה שאפשר. אני זוכר שכל הזמן היינו מטיילים מסביב לעולם והיינו אוהבים לשחק, לראות טלוויזיה, להצטלם, להתקלח ביחד, לאכול, והכי חשוב – ליהנות. אבא, כל דבר שביקשתי אי פעם, זה לא היה אצלך 'לא', אלא – 'ספיר, תיקח כל מה שאתה רוצה'. אבא, אני כבר לא יכול לתאר את כל מה שחווינו, נשארו לנו רק המחשבות והזיכרונות. אוהב אותך לעד – בנך, ספיר קסוקר". מפקד תחנת המשטרה בדימונה כתב לשמגר בשמו ובשם שוטרי וקציני התחנה: "בנסותי לפנות אליך ולדבר אודותיך, נעצרות המילים בגרוני וכאב גדול זועק: אייכה? ככה פתאום, בלי שום הודעה מוקדמת, נאספת למרומים, ורק פה משום מה נאלצים להיפרד אנו ממך. איש רב פעלים היית, בעל ואב למופת. נזכור לך שכלוחם במשמר הגבול הבעת את רצונך להצטרף לשורותינו, ובשיא גאוותך ובטוב לבך רצית בכל מאודך לנגח פשיעה מחד גיסא, ומאידך גיסא לסייע לקהילה. אין זה סוד שעם הגעתך הטבעת את חותמך ואנו אהבנו אותך. החיוך הנצחי שעל שפתיך יחסר לנו מאוד. נזכור אותך כפי שאתה – לבבי ועוזר. אישה יקרה, בן אהוב, משפחת קסוקר, חברים יקרים, כולנו מרכינים ראש על אובדן יקירכם ויקירנו, ובטוחים אנו, שנעשה כל שנוכל ומעבר לזה, כדי לזקוף קומה, ללכד השורות ולסייע בכל עת ככל שיידרש לעשות ולו במעט ממה שהגיע ומגיע. רס"מ (רב סמל מתקדם) שמגר קסוקר זכרו לברכה וכפי שכינוהו 'בבו'. בבו – אני נרגש וקשה לי להאמין שאני מספידך, ובכל לשון של בקשה, פונה אני אליך, ששם במרומים תבקש רחמים ובריאות לרעייתך, לבנך ולכל בני משפחתך ולכולנו. אנו כולם במעמד זה מבקשים ממך סליחה, מחילה, אם באופן זה או אחר פגענו בך, או שלא עשינו את שרצית שנעשה. ואתה – נוח על משכבך. עדן תהי מנוחתך. נפשך בטוב תלין וזרעך יירש ארץ".
