קנישבך, מאיר-שלמה (מוקי)
בן פנינה ושמואל, נולד ביום כ"ג בתמוז תשי"ז (22.7.1957) בנתניה. מאיר למד בבית-הספר היסודי "איתמר", וסיים את חוק לימודיו במגמה הביולוגית בבית-הספר התיכון י"א – שניהם בנתניה. הוא היה תלמיד מעולה, הביולוגיה בכלל ובעלי-החיים בפרט שבו את ליבו, וכבר בגיל צעיר החל לגדל אוגרים ועכברים לבנים. מאיר גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1975, והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות הוא עבר בזה אחר זה – ובציונים מעולים – קורס נהגי נגמ"ש, קורס צניחה, קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. בהגיע זמנו להשתחרר משירות חובה, ראה מאיר את השירות בצה"ל כדרך חיים והמשיך בשירות קבע. בין התפקידים שמילא מאיר היו: סגן מפקד פלוגת הסיור החטיבתית ומפקד פלוגה מסייעת בגדוד צנחנים. אף שהשתתף בפעולות רבות, הוא לא התרברב ולא הרבה לספר סיפורי מלחמה. גם בעת השירות לא רפתה אהבתו לבעלי-החיים, והוא החל לגדל …קוף. מפקדיו העריכו מאוד את האופן, שבו מילא את תפקידו, ולא חסכו בשבחים בחוות הדעת התקופתיות: "מיבא ומיישם רעיונות מקוריים בעבודה;" "קצין מקצועי עושה עבודתו באופן הטוב ביותר;" "קצין טוב מאוד, מסור, אחראי ומקצועי;" "קצין מצטיין". ביום ז' באלול תש"ם (19.8.1980), בעת פעולה של צה"ל לביעור קיני מחבלים בדרום לבנון, נפל סגן מאיר בקרב בדרום לבנון והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בנתניה. לאחר נופלו, הועלה לדרגת סרן. מאיר השאיר אחריו הורים. ראש הממשלה ושר הביטחון כתב במכתב התנחומים להוריו: "מאיר היה לוחם מעולה, חבר למופת ואהוב על כל מי שהכירו. בדבקותו למשימה, באחריותו ומסירותו שימש דוגמה ומופת לחייליו". מפקדו כתב: "מאיר היה מפקד הפלוגה הבכירה בגדוד, ואכן עמד בכך בכבוד, בכל משימה של הגדוד תמיד היה ראש וראשון, תוך שהוא מוביל את אנשיו בביטחון לעבר היעדים. תמיד ביצע את משימותיו באופן הטוב ביותר. בנוסף לתכונותיו כמפקד היה מאיר גם דוגמה אישית כאדם. תכונות של אומץ לב, דבקות במטרה, אהבת החיילים והדאגה להם חברו בו יחדיו והם שיצרו את המפקד והאדם הנפלא – מאיר, שהיה ויהיה דמות וסמל של לוחם ומפקד בצנחנים". במאמר ושמו "השלושה", שפורסם באחד העיתונים, שורטטו קווים לאופיים ודרך חייהם של מאיר ושניים מחבריו, שנפלו עמו באותה פעולה.
