קניג, גד

בן חיים והינדה. נולד ביום י"ז באייר תרפ"ד (21.5.1924) בעיר רדימנו שבפולין. חינוכו היה מסורתי-ציוני. בגיל שלוש התחיל לומד ב"חדר" והמשיך לקנות תורה מפי טובי ה"מלמדים". עם פלישת הנאצים לעיר-מגוריו בשנת 1939 גורש עם בני-משפחתו ומאז התחילו שנות-נדודיו וחייו הקשים. נאלץ על-ידי הצבא הסובייטי לגלות לסיביר ושם עבד עבודה מפרכת במכרות – והוא אז בן ט"ז. שנה אחרי שמתה עליו אמו עברה המשפחה לסביבות-סטלינגרד, שם למד אוטומכניקה – מקצוע בו עבד עד לשובו לפולין בשנת 1946. אחרי שלושת חדשי-שהותו שם יצא לאוסטריה באופן בלתי-ליגלי כדי לעלות לארץ. שם נתעכב שנה תמימה ובמשך הזמן הזה התמסר להדרכה של קבוצת בנים בבית-ילדים של "הפועל המזרחי". באביב 1947 העביר את הילדים לאיטליה לשם העפלה לארץ. משהגיעו הילדים לאינסברוק נאסר, אך כעבור ימים מספר שוחרר בהתערבות ה"ג'וינט". באיטליה עשה שנה תמימה והיה פעיל בקיבוץ שריכז את העולים בעליה ב'. מספר חדשים לפני עלותו לארץ עבר קורס של אימונים והיה פעיל בארגון ה"הגנה" באיטליה. לבסוף הגיע לארץ בשנת 1948 ולמחרת בואו גויס לצה"ל. במשך כל ימיו נשאר נאמן לחינוך שקיבל בבית-הוריו ובכל נסיבות-חייו הצליח לאחד את הקידמה עם המסורת והדת. מעל לכל היתה יקרה לו טובת-המדינה. בשעת מילוי תפקידו, ביום ח' באלול תשט"ו (26.8.1955), נפל והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אשה וילד.