קניגסברג, שמואל

בן יוטה וצבי, נולד ביום י"ב בתמוז תרע"ט (10.7.1919) בעיר קושיצה, צ'כוסלובקיה. בילדותו נתייתם מהוריו והתחנך בבית אחיו הבכור. עם סיום בית-הספר היסודי למד בבית-הספר לאריגה בקז'מרוק, אך הוא נטה למכונאות והחל לעבוד כמסגר. בהשפעת סביבתו הדתית הצטרף בגיל 15 לתנועת "בני-עקיבא" ומתחילת 1936 היה בפלוגות עבודה והכשרה בפלנה, פראג וברטיסלבה. בפסח תרצ"ט, אחרי כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, העפיל ארצה בעלייה ב'. עם בואו הצטרף ל"קבוצת אברהם" של "הפועל המזרחי" בכפר פינס ועבד בפרדס, בבניין ובמחצבה. תקופה ממושכת שהה בפלוגת-עבודה שעבדה במשקים החקלאיים בגבעת עדה והצטיין כפועל חקלאי טוב. היה אדם עליז, גלוי-לב, ישר-רוח ונכון לעזור ולעודד כל חבר. אהב ספורט וטיולים, עבר אימוני הגנה והיה בחי"ש. ביולי 1941 התנדב לחיל-הרגלים בצבא הבריטי ושירת בו חמש שנים בארץ ובלוב. עם הקמת החטיבה היהודית הלוחמת (הבריגדה) צורף אליה, לחם בשורותיה כתותחן והשתתף בפעולותיה באיטליה כקשר רוכב-אופנוע. כמו-כן, השתתף בהגשת עזרה לפליטים באיטליה, בלגיה והולנד. אחרי מלחמת-העולם השנייה יצא לצ'כוסלובקיה לחפש את קרוביו. מצא את אחותו ומשפחתה ולא נח ולא שקט עד שהעלה אותם ארצה ועזר להם להסתדר בה. כל שנות שירותו בצבא היה קשור לתנועה ולקבוצתו שעברה בינתיים לכפר עציון. בפסח תש"ו, בשהותו בחופשה, נתבשר כי בקרוב ישתחרר. עם השחרור עבד בעבודות שונות בקבוצה ולבסוף עסק בנהיגה, מקצוע שלמד בבריגדה. כשפינו הבריטים את אנשי בית הערבה נחלץ לעזרת הקיבוץ. היה מתנדב למשימות שונות ומסייע לחברים עד כמה שיכולתו מגעת. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הוביל מים ואספקה מירושלים לגוש עציון. כלפי הדורשים לצמצם את נסיעותיו טען: "עלינו להכין אספקה כל זמן שאפשר ואסור לנו להראות פחד". דאגתו היחידה היתה שיהיה בידו "כלי" משלו. ביום כ"ח בכסלו תש"ח (11.12.1947) נהג לגוש בראש שיירה ("שיירת העשרה"). 15 ק"מ דרומית לירושלים נעצרו על-ידי מחסום אבנים שהוקם על הכביש והותקפו קשה. שמואל נפצע בין הראשונים, אך הבליג על כאבו וביקש: "שקט, חברים… ענו להם באש! אני כבר לא יכול, נקמו דמי…" ומת במקום. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.