קניגסבוך, שמעון

בן מרדכי-צבי וטניה. נולד ביום כ"ד באייר תרצ"ט (13.5.1939) בתל-אביב. בהגיעו לגיל-הלימודים התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "בר אילן" שבכפר-סבא ולאחר-מכן המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "ישורון" אשר בפתח-תקווה. שנה למד ב"ישיבה" בכפר הרא"ה. השתייך לתנועת "בני-עקיבא" ויצא בשליחות תנועתו לשם הדרכה לדרום-אמריקה – לברזיל ולאחר-מכן לאורוגואי. הוא וביתו היו קרובים לחניכיו וממנו למדו מה פירושו של "בית ישראלי". תמים וישר היה שמעון עם אלהים ואדם. אחרי שובו משליחותו החינוכית מצא את מקומו המיוחד בין חבריו-לעבודה וזכרו שמור בקרב חבריו כעלם שקט, מסודר, אחראי ונאמן בכל לבו לכל תפקיד שהוטל עליו. מעולם לה היה מתלונן או מבקש משהו וניגש לבצע כל עבודה באחריות ובמסירות. לבו היה מסור לועדת-הסטיפנדיות. היה נכון להיטיב לעם סטודנט שהיה נתון במצב קשה ודרש את הטבת-מצבו. לאוניברסיטה של בר-אילן, כאמור, בא שמעון בשובו משליחות החינוכית אשר שם השפיע על הנוער באישיותו הקורנת ובדמותו האמיצה והישרה ונטע בטחון בלב כל חניכיו ותלמידיו וקשריו עמהם הלכו ונמשכו לאחר שובו משליחותו. כל עולה חדש, מכר או תלמיד מצא את דרכו אל שולחנו של שמעון לשם עזרה, הדרכה וייעוץ. בנובמבר 1959 גויס לצה"ל ולאחר-מכן היה יוצא למילואים בהיקראו לדגל. כך היה לפני מלחמת ששת הימים וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.167), נפל שמעון בקרב שנערך במשלט המאזר שבהרי הגלבוע. הניח אשה בהריון ושני ילדים. הבן השליש נולד כחודש וחצי אחרי נפול אביו ונקרא שמעון-שלמה, על שם אביו ועל-שם דודו, שנפל גם הוא באותה מלחמה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-סבא. שמו הונצח בביטאון של אוניברסיטת בר-אילן וב"זרעים", ביטאון "בני עקיבא, שהועלה זכרו. בספר "במעלות גיבורים", בעריכת ישראל ארליך, הוקדשו לו עמודים מספר בהם מסופר עליו. את הספר "טללי אורות", דברי הגות ומחשבה, הוציאו הידידים והמשפחות לזכר בני כפר-סבא שנפלו במלחמת ששת הימים ושמעון ביניהם.