קנטור, ארי

בן פסיה ויעקב. נולד ביום ח' בתשרי תש"ב (29.9.1941) בקיבוץ אילת השחר. למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון שבאילת השחר. ארי גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1960 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה והשתלם בקורס מ"כים. לאחר שסיים את שירותו הסדיר נקרא לתקופות מילואים ונטל חלק במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמבצע שלום הגליל. הוא נשא לאישה את אמירה והם בנו את ביתם בחיפה. במרוצת השנים נולדו להם שתי בנותיהם: נירית ושונית, ובנם רן. ארי עבד כמורה נהיגה ושימש בתפקיד זה גם בשירות המילואים. להערכת מפקדיו היה חייל מעולה, בעל מוטיבציה גבוהה ואהב לעזור לכולם. ביום ו' בתשרי תשנ"א (25.9.1990) נפל ארי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן ושלוש אחיות – ניצה, דליה ושלומית. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד החטיבה: "ארי היה דמות מרכזית ואבן יסוד בהדרכה בנהיגת ג'יפים והכשרת נהגים. מסירותו ושאיפותיו היו דוגמה ומופת ליתר המדריכים שבחבורה. התנהגותו ואורח חייו היו סמל לכולנו". בהספד לזכרו כתב מפקד היחידה: "שירתת באהבה ובמסירות ומעולם לא התלוננת על קושי כלשהו בפעילות המבצעית הקשה ובתנאי השירות, למרות שמדי שנה נקראת לתקופות מילואים ארוכות ומפרכות. הגעת בתפקידך לשמש כמפקד בפלוגה, וחייליך תמיד שאבו ממך עוז וביטחון ודבקות במשימה, ובזכותך מילאו המוטל עליהם היטב ובמסירות. יצאת למשימה ברוח טובה, עם חיוך, ללא מורא, ומילאת תפקידך מעל המצופה. כחבר היית מעמודי התווך בגדוד וסמל למסירות לזולת, והיית נאמן לחבריך. לא סוד הוא שבשל ריבוי כישוריך שאפו מספר יחידות לצרפך לשורותיהן".