קנדלר, יצחק (יצחקלע)

בן רבקה ויעקב, נולד ביום ד' בחשוון תרפ"ז (12.10.1926) בעקרון. בגיל 7 עבר לשכונת שעריים שליד רחובות והתחנך בבן שמן ובגבעת ברנר. הוא למד בבית-ספר תיכון וסיים בהצטיינות את בית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" בתל-אביב. יצחק התמחה במכונאות. במשך שנים היה חבר ה"הגנה". כשנוסד החי"ש עבר לגרעין שהיווה אחר-כך את היסוד לאחד הגדודים בחטיבת "גבעתי". הוא התמסר לתפקידיו בכל מאודו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות, לאחר שחזר בשלום מאחת מפעולות הגמול בנגב, שוב לא ידע פחד. הוא סירב לצאת לחופשה ביודעו כי נוכחותו מעודדת את חבריו. ב-29.3.1948 סיים בהצלחה קורס צלפים בקבוצת מאבק. "אצל יצחק כל כדור זה ערבי" – אמרו עליו. והוא הוסיף: "אם נצטרך, 'נעשה' גם שני ערבים בכדור". לאחר הפעולה בכפר אוריה חיפה על נסיגת חבריו לבסיס ונורה מן המארב. יצחק עשה עצמו כנופל, לקח את ה"סטן" והמשקפת אגב נפילה, ירה בתוקפיו ולא החטיא. כן השתתף בפעולות בבית דגון. ביום י"ט בניסן תש"ח (29.4.1948) בפעולת "חמץ" לכיתור יפו שנועדה להביא לכניעתה, תקף גדודו את תל-א-ריש וכבש את המקום. הכוחות הערביים תקפו נגד, בסיוע תגבורת מיפו וכוחותינו, שלא הספיקו להשלים את התארגנותם, נאלצו לסגת בלחץ ההתקפה הערבית. יצחק היה בתפקיד חיפוי ובידו מקלע ה"שפנדאו". המפקד ציווה עליו לסגת, אולם הוא סירב לעזוב את הפצועים, אסף אותם לשדה תבואה וביקש מהנסוגים לקחתם. לדברי עדי- ראיה נפגע אחר-כך ברגלו ואמר כי יילחם עד הסוף, נפגע פעם נוספת ונפל. מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.